“מיקה!!!…” צעקה המורה. “למה את שוב מאחרת?”
“המורה, אני מתנצלת. בפעם הבאה לא אאחר שוב”.
“אבל אמרת את זה גם בשבוע שעבר…”
“אני מבטיחה שלא אאחר יותר לשיעורים”.
“בסדר. שבי כאן”.
לאחר 6 שעות
“יש לך שיעורי בית? ” שאלה אמא בקול עייף.
“לא” ענתה מיקה נחרצות.
“האוכל יהיה מוכן בעוד חמש דקות…”
“בסדר… אני בינתיים עולה לשחק…” היא עלתה במהירות לחדרה.
פתחה את דלת החדר וראתה לפתע דמות עם זקן ארוך ולבן, עיניים ירוקות בוהקות וגלימה שחורה וארוכה שעליה סימני חבלה של בעל חיים טורף. הוא ברך אותה לשלום. מיקה נבהלה. לא עברו שתי דקות והיא התעלפה סמוך למיטתה.
כשהיא התעוררה ופקחה את עיניה, המכשף עדיין עמד במקומו. לאחר שהביט בפניה, הוא פתח ואמר: “את נבחרת. העולם עומד להימחק בידי יצורים משונים, והרחק מכאן יש אבן שקוראים לה ג’נסיס. ואיתה ניתן לעצור אותם. את צריכה ללכת להביא אותה, וכדי לעזור לך, אני נותן לך חרב. וכשתאמרי את מילת המפתח “גולגולת”, יתרחש בך דבר מוזר ומפתיע…”
“מה??…”
פפפפ (נשמע רעש מוזר) והמכשף נעלם
מיקה ירדה במהירות שיא במדרגות המובילות לקומה הראשונה, ואמרה: “הלכתי…”
“לאן?” שאלה אמא
“למשימה”
“איזו משימה?? לא, את קטנה מדי בשביל לצאת לבד בחושך…”
“נו בבקשה אמא!” התחננה מיקה
“תגידי רק לשם מה?”
“מכשף אחד אמר לי לצאת ולהביא לו משהו…”
“מה??”
“סתם חפץ…”
“בסדר. אבל רק אם תבטיחי לי להיזהר” אמרה אמא בחוסר הבנה.
“בסדר”. הבטיחה מיקה ויצאה מביתה.
המכשף חיכה לה בכניסה לבניין. היא נבהלה שוב. שאלה אותו להיכן היא אמורה ללכת? הוא צייד אותה במפה אבל הנחה אותה להיזהר.
מיקה התחילה לצעוד ולא ראתה שום דבר מיוחד, עד שלפתע הבחינה בבעל חיים גדול ושעיר. היא הגבירה את קצב הליכתה, ולאט לאט הבינה מה עומד מולה. זו הייתה גורילה שעמדה בפתחה של מערה.
הגורילה פתחה את פיה ואמרה בקול רם: “אין כניסה לבני אדם!”
“נו, רק אני צריכה להכנס. זה פשוט מקרה חרום”. ניסתה לשכנע.
“בסדר. רק תדעי שאת אח שלי יהיה קשה לעבור. את צריכה לבצע מולו דו קרב”.
“אל תדאג. אני אסתדר”. אמרה בבטחון.
היא המשיכה ללכת ונתקלה בגורילה גדולה יותר ושעירה יותר.
“עוד בת אדם? יאללה, את מוכנה?” צחקה החיה הגדולה.
“עוד שניה”
מיקה הוציאה את החרב שמסר לה המכשף. כשהחזיקה בה, זה זימן לה אופציות שונות של שימוש. חרב, גרזן, רובה ושוריקן. היא בחרה ברובה. היא ירתה בו, ועוד פעם, עד שהגורילה נכנעה ונפלה.
היא המשיכה בדרכה והגיעה למערה נוספת. היא נכנסה פנימה, אבל לפתע נפתח שער בשמיים ומתוכו יצאו חייזרים וטרולים, אשר החלו להתפשט על כל העיר. מיקה רצה לעבר האבן, החזיקה אותה ולא ידעה מה לעשות. ואז הופיע המכשף מולה, ואמר לה: “האבן בשמיים והכל יסתדר”.
לפתע הופץ אור גדול אשר חיסל את כל החייזרים והטרולים.
מיקה חשה הקלה מצד אחד, אך גם געגוע לאימה. מרחוק היא הצליחה להבחין כי אימה רצה לקראתה. הן התחבקו. ומאז שום יצור לא דורך בעיר של מיקה.
-הסיפור דמיוני-
