מיכל, בובי והרעד במוזר

היה היתה ילדה שקראו לה מיכל. היה לה כלב שקראו לו “בובי”.

בובי היה כלב שמיכל אהבה: הוא היה קטן, בצבע חום כהה, ואפילו היו לו שתי קוקיות חמודות.

מיכל אהבה לטייל עם הכלב שלה בכל יום אחרי שחזרה מבית הספר.

יום אחד חזרה מיכל מבית הספר ויצאה עם בובי לסיבוב הקבוע שלהם בפארק המשחקים.

הם טיילו ביחד, שיחקו ונהנו במתחם של הכלבים.

בובי היה משוחרר ושיחק עם חבריו. מיכל זרקה להם כדור ובובי נהנה לרדוף אחריו ולתפוס אותו.

תוך כדי בובי הכיר חברים חדשים ונהנה מאוד.

מיכל היתה שמחה בשבילו, היא נהנתה לראות שבובי נהנה ומשחק עם חבריו.

פתאום הרגישה מיכל רעד ברגליה, היא הרגישה שהאדמה זזה.. היא לא הבינה מה קורה, היא פחדה שמתחילה רעידת אדמה.  מיכל התחילה לרוץ עם בובי לכיוון הבית ובדרך ראתה צל גדול .

בובי מיד התחיל לנבוח נביחות חזקות..

זה היה מוזר לה.. היא לא הבינה מה קורה לו..

בטעות שחררה מיכל את החגורה של בובי. והוא ברח מיד לכיוון הצל.

מיכל פחדה. היא פחדה שיקרה להם משהו רע ורצתה לחזור הביתה מהר.

אבל בובי ברח, והיא אהבה אותו..

מיכל החליטה להתאמץ ולהביא את בובי

היא הלכה לאט לאט והתקרבה אל הצל, המקום שאליו בובי הלך.

ואז היא ראתה מאחורי השיח המוצל, טרקטור גדול.

מיכל צחקה ח- ח- ח  ונשמה לרווחה.

היא הבינה שלא צריך לפחד מכל דבר, והרעידות שהרגישה היו בגלל העבודה של הטרקטור.

מיכל חזרה הביתה וסיפרה לאימה את מה שקרה לה.

צחקה אימא ואמרה: “אוי, מיכל, כמה שאת חמודה! את היית ממש אמיצה!”