יום ראשון
שלום יומני היקר!
אתה זוכר אותי? כי אם אתה לא זוכר אז שלום אני נאווה בכיתה ד’ קוסמת אחרי הכשרה. אני קצת מוזרה, יש לי גם שני ארנבים שתי קרפדות ושתי צינצילות ויש לי כל דבר שתיים בגלל שקוסמי העיר הגדולה “אנבאה” אמרו לאבא שלי ואימא שלי שמספר המזל שלי הוא 2 אבל אל תגלה לאף אחד, זה סוד!
רציתי לספר לך על היום הראשון שלי בכיתה החדשה, אומנם אני לא בכיתה אלף, אבל אתה יודע שבכל שנה יש לי משימה אחרת לעשות. השנה יש לי משימה קצת מוזרה ואני צריכה לעשות אותה במקום אחר, לכן הפעם אני צריכה להיות פה.
ואם אתה סקרן אז הנה זאת המשימה: אני צריכה לעשות קסמים שיהפכו בנות ליותר חברותיות.
נכון קצת קשה?
רצתי שתדע שיש בנות שלא ממש מתנהגות יפה אבל גם עם זה נצטרך להתמודד. רק שתדע שיש בנות שאני אפילו לא צריכה לחשוב איך להפוך אותם לחברותיות יותר כי הן פשוט כל כך חברותיות שכיף לי להיות לידן, לא כמו בכל שאר בתי הספר שהייתי בהם.
אז היום נפגשתי עם שתי בנות שלפי דעתי השתלטו על הכיתה והתנהגו כמו מלכות הכיתה ודווקא הם התחברו אלי (אולי זה אומר שאני גם שתלטנית?). אני פשוט צריכה ללמד אותם או לכשף אותן שזה מצד אחד יותר פשוט אבל מצד שני הרבה יותר מסובך. אני צריכה לכוון עליהן את מטה הקסמים הסגלגל שלי ולהגיד: חברותהבלימיטוטה. וזה ממש מסובך ואחרי זה אני אצטרך להסביר להן מה זה אומר וכידוע לך אסור לי להגיד להם מה זה אומר אז אני מעדיפה לדבר איתם ולהסביר להם למה זה לא יפה להתנהג כך וללמד אותן בלי שהם ישימו לב לזה.
אך גם קרה לי משהו עצוב, בשיעור השלישי המורה הציעה שנחליט איזה סוג טקס נכין ליום המשפחה (כי אצלם בבית ספר, כיתה ד’ אחראיות על יום המשפחה). כולן צעקו שנעשה תפאורה של בית ונדמה משפחה מאוחדת ומגובשת אבל אני בכלל רציתי להראות איך פותרים בעיות בעזרת ההורים אך כולן צעקו עלי שאני סתם שתלטנית. בהפסקה הבנות שיחקו שבויים ולא הסכימו לשתף אותי ובגלל זה אני הייתי עצובה כל היום.
יום שני
שלום יומני היקר!
היום היה יום מופלא. ודווקא היום חשבתי שהדרך הטובה ביותר היא לדבר או לעשות משהו שישפיע עליהן. אך לא היה לי כוח לדבר היום אז כישפתי אותן ולא תאמין זה הפעם הראשונה שהן לא הפכו לצפרדע שכישפתי אותן. וגילתי את הקסם האמיתי להפוך אותן לחברותיות… זה קרה כשאחת הבנות הפריעה בשיעור , ופתאום נכנס המנהל ואני שקשקתי מפחד ואם אתה שואל למה אז תדע שגם לי אין מושג למה. אז המנהל אמר לבוא לחצר, ואז כולן התחילו לרוץ לעבר החצר גם אני רצתי וראיתי ארגז טילונים וכולן רצו אך הן לא יכלו לקחת בגלל התור העצום אבל אני הייתי ראשונה בתור ודאגתי לכולן שיקבלו, ובזכות זה אני קיבלתי מדליית הקוסמות מהקוסמים של העיר “אנבה” וגם כולן חברות שלי איזה כיף לי הא?
ומה אתה אומר הרווחתי בזכות זה חברות? ואולי זה לא בגלל הכישוף?
ותגיד לכולם שהקסם האמיתי זה פשוט חיוך ולתת ולדאוג לאחר.
ממני נאווה.
