קוראים לי ראובן, ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי שקרה לי לא מזמן, והוכיח לי שלהיות ישר זה באמת שווה את זה. אני לא ילד, אני אדם מבוגר שעובד בנמל העיר. זו עבודה פיזית קשה, ואני לא מרוויח המון, אבל אני מקפיד תמיד לשמור על יושר מוחלט, גם כשאחרים מקצרים תהליכים.
יום אחד, במהלך העבודה השוטפת בנמל העמוס, קיבלתי משימה לפרוק ארגזים עדינים ויקרים מאוד של כלי חרס מיובאים. זה היה לקראת סוף יום עבודה ארוך ומתיש. מתוך עייפות וחוסר ריכוז רגעי, מעדתי קלות, וארגז אחד נפל ונשבר לרסיסים. הנזק היה גדול מאוד.
אף אחד מהפועלים האחרים לא ראה את התאונה. הייתי יכול בקלות להתעלם מהמקרה, להניח את השברים בצד ולהמשיך הלאה. אף אחד לא היה יודע. אבל המצפון שלי לא נתן לי מנוח. ידעתי שאני לא יכול לחיות עם שקר כזה, גם אם הוא נוח.
בסיום המשמרת, ניגשתי לסוחר שמעון, בעל הסחורה ואדם ידוע בקשיחותו. אספתי אומץ ואמרתי לו: “אדוני שמעון, אני מתנצל מעומק ליבי. אני אחראי לנזק שנגרם לארגז כלי החרס היקרים שלך. זה קרה בגלל טעות שלי”.
שמעון הסתכל עליי בהלם ואז בכעס גדול. הוא צעק עליי: “אתה מבין בכלל מה שווי הנזק? זה סכום עתק! איך תשלם לי את זה מהמשכורת הדלה שלך?”. הצעתי לשלם לו בתשלומים, עד הפרוטה האחרונה, מתוך הכנסתי הדלה. חתמתי על התחייבות, והרגשתי מדוכדך מאוד. בפעם הראשונה בחיי, היושר שלי גרם לי להסתבך בצרות כלכליות קשות.
אבל מסתבר שהמנהל הראשי של כל הנמל, אדם בשם אדון יונתן, שמע את כל השיחה הזאת כשהתחבא מאחורי ערימת מכולות. הוא חיפש בדיוק אדם אמין לתפקיד ניהולי בכיר, תפקיד שמצריך יושר מוחלט בגלל הכסף הגדול שמעורב בו.
למחרת בבוקר, במקום לקבל מכתב פיטורים, זומנתי למשרדו של אדון יונתן. הוא חייך אליי חיוך רחב ואמר: “ראובן, שמעתי הכל. אנשים כמוך, שמקריבים את האינטרס האישי שלהם למען האמת, הם נדירים. אני צריך אדם בדיוק כמוך. אני מקדם אותך לתפקיד מנהל המחסנים הראשי, עם משכורת שמנה, ואני אדאג לכסות את החוב שלך לשמעון”.
כך, היושר שלי, שלכאורה הוביל אותי לאובדן כספי, הוא זה שבסופו של דבר שינה את חיי לטובה והוציא אותי מהעוני.
למדנו על מידת האמת בעקבות הרב יוסף משאש
