כתבה: מתן שקדי
כתה ד, בי”ס שבילי בצוותא חריש
מחשבות על אבא
התעוררתי בשביעי באוקטובר למשמע אזעקות כצליל ארוך חשבתי לעצמי שדמיינתי, שאחזור לישון ושאני אולי עדיין חולמת ופתאום הורי נכנסו לחדר ואמרו “מתן! קומי מהר יש אזעקות בואי מהר לממ”ד!!” ירדתי בזהירות מהמיטה כבר לא הרגשתי ישנונית והלכתי במהירות לממ”ד ושם מצאתי את אח שלי מבולבל, את אמי מבוהלת, את אבי מזועזע ואת אחי הקטן לא מבין מה קורה וגם אני לא הבנתי מה קורה אז החלטתי לשאול את אבא שלי מה קורה והוא ענה “עזה פתחה במלחמה” אני מבולבלת שאלתי “מי זאת עזה” ואבי ענה בהסבר קצר “עזה זו מדינה בשם עזה ועזה הזאת רוצה להילחם בנו כבר שנים רבות והנה עכשיו היא חושבת שהיא חזקה מספיק בשביל להילחם בנו” אחרי כול הדיבורים כבר יכולנו לצאת מהממ”ד. אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי עם אבא ו2 אחים שלי לבית הכנסת עם עוד אנשים מקהילה שלנו שפגשנו בדרך ואז ניידת משטרה עצרה לידנו ואמרה שאסור לצאת מהבתים כי יש מלחמה, חזרנו הביתה ופתאום נשמעה אזעקה ופתאום דפקו אצלנו בדלת חברה של אח שלי מהגן, אמא של החברה של אח שלי אמרה שהיא לא מוצאת את בעלה ואם אפשר להיות איתנו בממ”ד והסכמנו בסוף האזעקה חיכינו 10 דקות ולאחר מכן יצאנו מהממ”ד. אמא של חברה של אח שלי מצאה את בעלה והם הלכו ואנחנו נשארנו לבד בבית אני אבא שלי אמא שלי אח שלי ראם ואח שלי הקטן גבע. פתאום התקשרו אל אבא שלי ואמרו לו שיש מלחמה ושהוא ילך למילואים. לא רציתי שהוא ילך למילואים ובסוף לא הייתה לי בררה מכיוון שהבנתי שזה לטובתי ולטובת משפחתי, אבא שלי עזב אותנו לחודש לא ראיתי אותו ולא שמעתי ממנו אז בגלל שהתגעגעתי אליו חשבתי שכדאי להכין לא משהו מתוך הגעגוע שלי אליו. כל יום כתבתי תאריך וציירתי לו אלבום ציורים מכול הימים שהוא לא היה בבית {חוץ משבת} יום לפני שהוא חזר הכנתי עוגיות ומיץ תפוזים. שעה וחצי לפני שהוא חזר ארגנו לו הפתעה ענקית. אמא שלי הלכה להביא את אחי הקטן מהמשפחתון, אני ואחי האמצעי בינתיים ניפחנו בלונים וקשרנו, כשסיימנו אמא שלנו בדיוק הגיעה. אח שלי הלך להכין שלט “ברוך הבא” בזמן שאני קשרתי בלונים לסרט ולתלות, אמי ואחי הקטן הכינו פנקייקים, חצי שעה לפני שהוא הגיע הכול היה מוכן. הפנקייקים היו מונחים על השולחן בערמה מסודרת, בצד שמאל היה אלבום ציורים, בצד ימין היה את העוגיות שהכנתי. מקצה אחד משמאל לקצה השני בימין, היו שתי מתנות אחת בכל צד והיה מכתב שאני, אח שלי, אח שלי הקטן ואמא שלי עשינו, אמא כתבה ,אני ציירתי, אח שלי צבע, והאח הקטן שלי קשקש על הדף בכמה צבעים חלשים ועל הדלת היה השלט “ברוך הבא”. כולנו התחבאנו וכשאבא ניכנס צעקנו ביחד ” ברוך שובך” וחיבקנו אותו והוא אמר “מהיום אני אלך למילואים פעם אחת בחודש” שמחתי ממש וכך היה עד שיום אחד הוא הלך ואמא שלי הייתה לבד איתנו אז היא חשבה במה כדאי להעסיק אותנו, היא הכינה בצק והכנו ביחד פיצות וכשהפיצות יצאו מהתנור כל אחד קיבל את הפיצה שלו. באמצע הארוחה החלטתי להגיד לאמא מה אני מרגישה כלפי זה שאבא לא בבית וסיפרתי לה איך אני מרגישה, איך זה שאבא לא בבית מכביד עלי, אמא חיבקה אותי והבנתי שהכול יהיה בסדר.
