בס”ד
מודל לחיקוי
נדב! אימא קראה מהמטבח: ” אתה יכול בבקשה ללכת לקנות לי קישואים בשוק?” “בטח אימא, אני כבר יוצא”, אמרתי לה. השוק הירושלמי היה שוק מיוחד, זה היה שוק שבו כולם הכירו את כולם.
הייתי כבר בדרכי לשוק, ובדרך פגשתי את המלמד שלי. נופפתי לו לשלום והמשכתי בדרכי. סוף סוף הגעתי לשוק, כבר הרחתי את הירקות הטריים והפירות המתוקים, מיד ניגשתי אל דוכן הקישואים, שהיה סמוך לדוכן גרגירי החומוס. מילאתי לי שק מלא קישואים טובים, גדולים והכי טריים! רציתי לשלם, אך לא ראיתי את שלמה הירקן. “סליחה, אתה צריך עזרה?”, שמעתי קול קורא לי. הפניתי את ראשי לדוכן החומוס, ומולי עמד נער כמעט בן גילי. שלום, אמרתי לנער “מי אתה?” “אני מרדכי אליהו”, ענה הנער. “אז אתה הירקן של הקישואים?” שאלתי שנית. “לא, אני מוכר גרגירי חומוס, אבל אני יכול למכור לך את הקישואים בשמחה, ואת הכסף אעביר לשלמה הירקן”. בהתחלה חשבתי שהוא מרמה אותי, ורוצה את הכסף לעצמו, אבל הוא חייך חיוך טוב וקורן כל כך, שלא יכולתי לחשוב לרגע שהוא ינסה לרמות אפילו נמלה. נתתי לו את הכסף, שוחחנו קצת, והלכתי לדרכי שלי. בדרך חשבתי מחשבות על הנער, כמה אור ושמחה הפיץ, כשדיבר איתי, איך התרכז בי כאילו אין לו לקוחות. הייתה לו סבלנות שאין לתאר, רציתי להיות כמוהו, רציתי להיות בן אדם טוב שמשאיר חותם על אחרים, בלי ספק הערצתי את מרדכי מהרגע הראשון שפגשתי אותו. כשחזרתי הביתה, שאלתי את אימא על מרדכי אליהו, המוכר מהשוק. אימא סיפרה לי על משפחת אליהו, ועל אביהם שנפטר, כשמרדכי היה בן 11. המשפחה די ענייה ולכן מרדכי עובד בשוק כדי להתפרנס.
לאחר שנתיים…
“אימא את בבית?” אמי השיבה בחיוב, רציתי להגיד לך, שבחרתי באיזה ישיבה ללמוד. אימא קפצה מהמיטה בה ישבה, “איזו ישיבה?”, “פורת יוסף”, עניתי בלי היסוס. “פורת יוסף?!”, “כן, פורת יוסף”. עניתי שנית, “אבל למה? אתה הרי יודע כמה קשה להתקבל אליה, היא נחשבת מאוד. אשמח אם תתקבל, אבל יהיה לך קשה מאוד!”. לא שיתפתי את אימא במה שחשבתי, אמרתי לה שאני רוצה להתחזק מעט, אבל באמת בחרתי את הישיבה הזאת מכיוון שמרדכי אליהו, הנער מהשוק לומד בה. רציתי מאוד ללכת בדרכו, לא משנה לאן הוא ילך, ואעשה הכול כדי להתקבל לישיבה בה הוא לומד.
לאחר ימי לימוד ועבודה קשה התקבלתי לישיבה “פורת יוסף”, הישיבה הנחשבת ביותר בעיר ירושלים. ביום הראשון בישיבה פגשתי את מרדכי, התרגשתי מאוד, והוא כמובן קיבל אותי בהארת פנים ששימחה אותי לקראת שנת הלימודים בישיבה.
וכך עברו השנים עד לתום שנות הלימודים בישיבה. ידעתי שמרדכי אליהו מנסה ללמוד דיינות ורבנות, ניסיתי גם אני ללמוד כמותו. היה ברור לכולם שמרדכי אליהו היה הרבה יותר מסור בלימוד, אבל בכל זאת המשכתי ללמוד ולנסות להיות שקדן וטוב כמוהו. ואני מרוב המאמץ לנסות להיות דיין כמו מרדכי אליהו לא שמתי לב שכבר הוא הרב הראשי לישראל.
רצו להם השנים עד תש”ע, כ”ה סיון, השנה שבה נפטר הרב מרדכי אליהו. הלכתי להר המנוחות בירושלים, כדי להיפרד מחברי הטוב ביותר. לא יכולתי לתאר את כמות האנשים שבאו להלווייתו. כל כך הרבה אנשים הכירו את אישיותו ונשמתו המיוחדת ואהבו אותו, ויחד עם זאת גם נעצבו במות מנהיגינו.
יכולתי לתאר את הרב מרדכי אליהו רק בשתי מילים… מודל לחיקוי.
