שלום קוראים לי דניאל, אני גר ברחובות ואני לומד בכיתה ח’ בישיבה תיכונית של הרב אליהו ברחובות.
יש לנו בבית הספר מורה שקוראים לו ששון כהן. לפני 5 חודשים הוא סיפר לנו שאשתו חולה בסרטן השד ולכן הוא עוזב את בית הספר, כי הוא צריך לעזור לאשתו ולטפל בילדים.
היינו עצובים והחלטנו לעשות לו מסיבת פרידה.
המורה ששון נורא התרגש ואמר שאנחנו מקסימים והציע שנקרא תהלים לרפואת אשתו, וכמובן שהסכמנו. המורה אמר שבזכות התפילות שלנו בע”ה אשתו תבריא.
יוני מהכיתה שלי הציע שנעשה פרויקט של משניות לרפואת רחל, אשתו של המורה ששון.
פנינו לרב בית הספר והצענו לו את הרעיון. רב בית הספר אמר שזה רעיון נהדר והוא מסכים.
נורא שמחנו וישר רצנו לספר לשאר הכיתה.
אחרי 6 חודשים קבלנו הודעה שרחל כהן בהריון! שמחנו, אבל ידענו שזה מסוכן…
אז התקשרנו למורה ששון ושאלנו אותו מה שלומו. הוא אמר שהוא בבית חולים כי אשתו נורא חולה. שאלנו אותו מה קרה, הוא אמר שהוא לא יכול להסביר לנו, כי זה לא לגילנו ומתי שיוכל לספר הוא יספר.
כשחזרתי הביתה, אמא אמרה לי שהיא צריכה לדבר איתי. היא אמרה שאשתו של המורה ששון בהריון ובבית חולים בטיפול נמרץ.
סיפרתי לה את הרעיון, של קריאת משניות, היא אמרה שזה מעולה.
התארגנתי לשינה ולא הפסקתי לחשוב על רחל. לא הצלחתי להירדם, אפילו ניסיתי לספור כבשים ולקח לי זמן להירדם.
חלמתי שהרב אליהו מתגלה אלי בחלום. ואומר לי: “כל הכבוד לך בני. אני את הברכה שלחתי. אבל אתה… אתה תמשיך בתפילות ובלימוד התורה”. מרוב בהלה קמתי משינה, העפתי את השמיכה ורצתי רועד לחדר השינה של ההורים שלי. הערתי את אמא וסיפרתי לה בפחד על החלום.
אמא חיבקה ונישקה אותי אמרה: “הכל בסדר חמוד, בעזרת השם ובעזרת התפילות והמשניות שלכם הכל יהיה בסדר. תחזור לישון. אתה רוצה שאבוא לכסות אותך?”
חזרתי לישון ושוב ראיתי את הרב אליהו בחלום! שאלתי אותו בחלום: “מה אתה עושה פה “?
הוא אמר שהוא נורא שמח על הרעיון של הכיתה, אני שמחתי אבל גם פחדתי.
בבוקר, כשהגעתי לכיתה, המורה ששון היה עם אשתו ותינוק בשם דניאל! נדהמתי שהמורה קרא לבן שלו בשם שלי. לא שאלתי אם קוראים לו כך בגללי… אבל אולי…
נורא שמחתי ורצתי לחבק את המורה.
המורה סיפר לכולם מה שקרה לו אתמול בלילה: “רחל הייתה צריכה ללדת, אבל משהו הסתבך. הרופא אמר לנו שזה או התינוק או רחל. הרופאים הציעו שנעשה הפלה. אבל אני ידעתי שבזכות התפילות ולימוד התורה שלכם הכל יהיה בסדר”
המורה ששון המשיך לספר שהוא לא הסכים להפלה וביקש מאחד מהאנשים שהיו שם ללכת להתפלל. הוא סיפר שהצדיק התפלל במשך שעתיים שלמות.
אז המורה ששון שאל אותו: “למה לקח לך כל כך הרבה זמן”?
הוא ענה: “היה לי כל כך חשוב שהתפילה תתקבל שלא יכולתי להפסיק!”
שעה אחר כך, רחל צעקה “הוא בחוץ ! אני לא מאמינה! תודה השם! זה נס!”
הרופאים מהר הגיעו, וישר צעקו מזל טוב נולד לכם בן !
תוך כדי, ששון כל כך הודה לה’ והתחיל לשיר “כל מה שעושה ה’ הכל לטובה, כי ה’ גדול.” וכל האנשים במחלקה בבית החולים הצטרפו לשיר.
כולנו בכיתה היינו מרותקים לסיפור, לא האמנו לנס הגדול! שאלתי את הרב ששון האם הוא חושב שלימוד המשניות והתפילות שלנו עזרו? וגם אם עכשיו הוא יחזור ללמד. הוא אמר שכן וכולם צעקו “יששש”!
אחרי שכולנו נרגענו, שאלתי אם אפשר לספר את החלום שחלמתי אתמול .
אחרי שסיפרתי לכולם על החלום, המורה אמר שזאת זכות ענקית ואני המצטיין השבוע!
ואני מרגיש שכולנו מצטיינים, כי בלב בפנים אני מרגיש שלימוד התורה והתפילה שלנו עזרה!
סוף
