מה שלמדתי מהריקוד / נהורא בר אשר
“את לא מפרסמת את התמונה הזו!” “אני לגמרי כן!” לא יכולתי עוד לשמוע אותן רבות. רום ומיקה היו החברות הכי טובות מהגן, וזאת המריבה הראשונה שלהן. “די! זה רק סלפי!” אמרתי והוספתי “למה אתן מתווכחות אם לפרסם את זה או לא? שתיכן נראות ממש טוב פה”. אני לא מאמינה שהן באמת רבות על סלפי. “די!” שני צעקה והן השתתקו, עכשיו יקרה “הקטע”, הן יתנצלו וישלימו כאילו כלום לא קרה.
שיניתי נושא, “היי, אז אתן יודעות, דודה שלי היא המפיקה של “מותק” והיא הציעה לי שאולי אוכל להשתתף בקליפ החדש שלהם”. “מותק” היא הלהקה הכי מפורסמת בארץ וכולנו אהבנו אותם. שני, מיקה ושירה צווחו! הן הכריחו אותי להתקשר לדודה שלי כדי שאודיע לה שאנחנו משתתפות. דודה שלי אמרה שנצטרך לחזור על צעדים מסוימים והיא שלחה לנו סרטון הסבר ואת השיר. הסתדרנו במקומות והתחלנו לרקוד. “לא, לא, לא!” צקה שני ועצרה את המוזיקה. “מיקה את רוקדת עקום!” היא אמרה. “אני לא” התעצבנה מיקה. “תגידי לה את, עמית” שני התעקשה. הן הסתכלו עלי וחיכו לתשובה. “אולי רק קצת..” הסכמתי עם שני. מיקה נעלבה ויצאה מהחדר. הבטתי ברום שיצאה מהחדר כדי לנחם את מיקה. היא נעצה בי מבט כועס. הפניתי את מבטי אל הקיר שעליו היה תלוי פוסטר ששני תלתה בחדרה לא מזמן. בכל הזדמנות שהייתה לי אמרתי לה להוריד אותו אבל היא סירבה ואמרה שזה מרגיע אותה. בפוסטר הייתה ילדה עם תווי פנים דומים לשל שני, הילדה בדיוק קלעה סל. שמענו את דלת הבית נטרקת והבנו שרום ומיקה הלכו.
למחרת בביה”ס שני ואני ניגשנו אל מיקה וניסינו להתנצל, אבל היא רק התעלמה והלכה משם. הרגשתי צביטה בלב והרגשתי שאני אשמה בהכל, לא הייתי צריכה להעיר לה. לא הצלחתי להתרכז בשיעור. בסיום היום ניגשו אלינו רום ומיקה ומיקה אמרה “אני סולחת לכן”, “שני, האמת שרציתי לבקש ממך שעורי ריקוד” היא הוסיפה בביישנות. “מתי שרק תרצי!” שני ענתה והן התחבקו. אני ורום חייכנו וכולנו הלכנו ב”שיירה” לבית של שני. אני ורום צחקנו אחת מהבדיחות של השנייה, בזמן ששני ומיקה התאמנו על הצעדים. לקראת הערב התפזרנו לבתים.
את הימים הבאים העברנו בעיקר בהכנה ובאימונים לקליפ. פעמיים נפגשנו עם הלהקה כדי לראות שאנחנו זוכרות הכל. מחר היום הגדול!
בבוקר הגיעה דודה שלי לאסוף אותנו לאולפן. שם ציפתה לנו הפתעה: 15 ילדים בגילינו עם חולצות בצבע אחיד וכיתוב זהה עמדו שם. על החולצות היה כתוב: “אש- מועדון לילדים עם צרכים מיוחדים”. הילדים נופפו לנו ואנחנו חייכנו. דודה שלי הסבירה לנו שהם החליטו לשתף את הקליפ עם ילדי המועדון. חברי להקת “מותק” התקרבו אלינו כשכולם לובשים חליפות כסופות. הם הגישו לנו חליפות דומות לשלהם. הלהקה עמדה במרכז וליד כל חבר להקה עמדה אחת מאתנו. אני עמדתי ליד שי-אור, אותה אני הכי מעריצה. מאחורינו נעמדנו ילדי המועדון. המוזיקה הופעלה והתחלנו לצלם את הקליפ. להפתעתי הילדים מהמועדון רקדו ממש יפה!. כשגמרנו לצלם לחשה לי שי-אור “רקדת הכי יפה”. חייכתי. דודה שלי הובילה את כולנו לחדר סמוך שבו היה שולחן עמוס בכל טוב. אכלתי ופטפטתי עם כמה ילדות נחמדות מהמועדון. בערב כשחזרתי הביתה שמחתי ממש. מאותו יום, בזכות “אש”, ידעתי להעריך את כל השונים ממני וקיבלתי על עצמי שלא אהיה שחצנית או שוויצרית יותר לעולם.
