שמי יונתן, היום אני בן 15 ואני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לי כשהייתי בן 11.
"יום חמישי!" צעקתי בכיתה כשכל חבריי צועקים איתי ביחד: "ישש! יום לפני החופש הגדול!
איזה כיף!"
כולנו צעקנו, ממש התרגשנו. אבל היינו גם דיי לחוצים לגבי התעודות של כל אחד מאתנו,
כי ראינו כמה ילדים שחזרו לכיתה עם התעודה בפנים נפולות.
והנה הגיע תורי לקחת את התעודה שלי, המורה דיבר איתי על התעודה, וברוך ה' התעודה
הייתה מעולה!
חיכיתי שהלימודים יסתיימו כבר ושאני אגיע הביתה ואראה לאמי את התעודה המוצלחת
שלי.
כשהראתי לאמי את התעודה, היא הייתה מאוד מרוצה מהתעודה ואמרה לי שמגיע לי פרס.
יום ראשון.
"איזה כיף! אני מתרגש! היום הוא היום הראשון לקייטנה!" אמרתי לאמי.
היא אמרה לי שהולך להיות מאוד כיף בקייטנה, ושכתבו שיהיו כל מיני דברים מגניבים.
הגעתי לקייטנה ופגשתי שם הרבה חברים, השתתפתי בהתרגשותם.
ואז התחיל השיעור הראשון. למדנו ממש קצת, והגיעה הפסקת האוכל, ישבתי ליד חבריי
ודיברנו בינתיים.
אחרי הפסקת האוכל, הגיעה ההפסקה שנמשכה 30 דקות! שיחקנו הרבה כדורגל במגרש
נגד כיתה ה' וניצחנו 7-4 כי בכל זאת אנחנו כיתה ו' והם ה'.
היה מאוד כיף, למרות שחזרנו לכיתה עייפים ומזיעים.
יום 5 לקייטנה.
"היום אנחנו הולכים לבריכה! איזה כיף!" אמרתי לאליה חברי.
"תקשיב יונתן, אתה לא תאמין כמה חטיפים הבאתי!" השיב אליה, "איזה כיף הולך להיות
לנו!!!" שנינו צעקנו.
בינתיים, כשההסעה הסיעה אותנו לכיוון הבריכה, דיברנו הרבה, ואכלנו בשקט חטיף כדי
שהנהג לא ישמע, כי הוא לא מסכים לאכול חטיף בהסעה.
והנה הגענו לבריכה, כולנו היינו בהתרגשות שיא, רצינו כבר להיכנס לבריכה ולעשות
תחרויות שחייה אחד עם השני, אבל היה שם שומר שרצה קודם לבדוק שיש לכולנו כרטיסי
כניסה לבריכה.
כשהגיע הילד הרביעי בתור, הוא חיפש את הכרטיס בתיק שלו ולא מצא, חיפש שוב, ולא
מצא, זה עיכב את כל התור וכל הכיתה צעקה עליו, ואז הוא אמר "אהה, נזכרתי, שכחתי
אותו בהסעה!." ואז כל הכיתה התחילה לצעוק עליו ולומר שבגללו התעכב התור.
למזלו ההסעה עדיין היתה שם, והילד עלה לקחת את הכרטיס.
כולנו הבאנו לשומר את כרטיסי הכניסה, והלכנו לכיוון הבריכה.
ואז ראינו שני דברים שהלהיבו את כולנו:
דבר ראשון: הייתה שם מגלשה ענקית וגבוהה כמו שלא ראיתי בחיים!
דבר שני: כל הבריכה הייתה ריקה! לא היה שם אף אחד! הבריכה הייתה פנויה רק לנו!
התחלנו להחליף בגדים ולרוץ לתוך הבריכה. כולם רצו למגלשה הענקית שהייתה שם.
היה תור ענק! אנחנו 27 ילדים בכיתה.
ואז הגיע תורי להתגלש במגלשה, רצתי אל המגלשה, התגלשתי, עד שהגעתי לבריכה לקח
בערך 12 שניות, הגעתי לבריכה ו….בום! עפתי לתוך הבריכה.
אני לא ידעתי שאני אתנגש כל-כך חזק במים, זה כאב מאוד! ואז אני רואה שמאחורי התגלש
כבר עוד חבר, הוא פגע בי חזק ושקעתי בתוך המים, הייתי מאוד מסוחרר, לא הבנתי מה
קורה, לא ידעתי איפה אני! פתאום אני קולט שבלעתי הרבה מים, אני מסתכל למעלה ואני
רואה שאני שוקע במים! ניסיתי לעלות ואני לא מצליח ואני מרגיש שקשה לי לנשום!
אחרי זה אני כבר לא זוכר כלום. קמתי ולא ידעתי איפה אני.
אחר-כך סיפרו לי שהתעלפתי והמורה הוציא אותי מהמים, לקח אותי לעזרה ראשונה שיוציאו
לי את המים שבלעתי.
ברוך ה', חזרתי לעצמי במהירות ולמחרת כבר חזרתי לקייטנה.
