פעם אחת בבית ספר היו שתי ילדות: תמר ורותם. בהמשך השנה הצטרפה ילדה חדשה לכיתה שקראו לה ליבי. כול הכיתה עשתה חרם על ליבי, אבל רותם ותמר לא הסכימו לזה כי הן לא רצו להשאיר אף אחד מאחור. הן לא היו כמו כולם ולא נגררו. הן עמדו על שלהם דיברו ושיחקו עם ליבי.
יום אחד הן החליטו להקים חבורה שבה לא עושים חרם על אף תלמיד חדש. מטרת החבורה היתה לשתף ולעזור לילדים חדשים בבית הספר. ילדים באו והצטרפו לחבורה, ובנתיים היו בחבורה שישה ילדים: תומר שהיה הפופלרי של הבית ספר אבל כולם שנאו אותו כי הוא השוויץ שהוא מנצח במשחקים . היה את נעמה שהייתה החנונית בבית ספר שכולם היו צוחקים עליה ולא היו מדברים איתה .היה את איתי שהיה ביישן וכמעט ולא דיבר. ילדים רצו להיות חברים שלו אבל הוא לא רצה והכול היה מסתורי אצלו.
אם כך בחבורה יש את: נעמה החנונית,תומר הפופלרי, איתי הביישן, ליבי החדשה ,רותם ותמר שניהלו את החבורה. התפקיד שלהם היה לדאוג שיהיו חברים לתומר, איתי, נעמה וליבי . לאיתי הן הציעו שהשתתף במועצת תלמידים כדי שיוכל להשמיע את קולו, לשנות דברים וכך החברים יקשיבו לו ויסכימו איתו. לנעמה הן הציעו לעזור לילדים שקצת מתקשים בלימודים: היא תילמד איתם ותעזור להם. לתומר הן הציעו שאחרי משחק הוא יגיד לחברים מילה טובה על המשחק שלהם, ויוכל לעודד אותם גם בניצחון וגם בהפסד. ואז הגיע התור של ליבי , וזה היה קצת קשה כי אף אחד לא הכיר אותה, וגם תמר ורותם חשדו קצת בליבי. שתיהן נגשו אליה ושאלו אותה: “היי ליבי, למה עברת אלינו ?” .היא אמרה להם בלחש:”בבית הספר הקודם עשו עלי חרם מכיתה א’, וזה היה לי כבר לא נעים, בגלל זה עברתי לבית ספר שלכם. אבל אני רואה שגם פה לא מדברים ועושים עליי חרם”. רותם קפצה ואמרה: “זה לא נכון, עוד מעט יהיו לך מלא חברים אנחנו רק צריכות לחשוב על פתרון”.
לבנות לקח הרבה זמן למצוא פתרון לבעיה של ליבי ,ואז עלה רעיון שהם ינסו לדבר עם המנהלת. הן נגשו למנהלת, ודיברו איתה. המנהלת הציעה שננסה למצוא את הפתרון לבד ורק אחרי שנמצא נבוא אליה, והיא תעזור במה שהיא יכולה. כל החבורה ממש רצתה לעזור לליבי כדי שיפסיקו לעשות עליה חרם. ליבי הציעה שכול החבורה תפגש, אך לא ידעו היכן יפגשו אחר צהריים. לפתע לליבי היה רעיון, היא נזכרה שליד הבית שלה יש בית עץ, וההורים שלה שיפצו אותו. היא אמרה לחבורה שאפשר להיפגש בבית עץ. הילדים מאוד אהבו את הרעיון ואמרו לליבי: “מושלם, מעכשיו זה יהיה המקום הקבוע שלנו”. הם נפגשו בבית עץ וחשבו ללא הפסקה. ואז, עלה רעיון לתמר. היא אמרה:” פשוט אל תעשי כלום, תחכי שהם יפסיקו את החרם ושהם לא ישפטו אותך לפי המראה שלך או לפי האופי שלך”. כולם הסכימו, ואחרי כמה שבועות כולם רצו להיות חברים של ליבי והיא כול כך התרגשה בכמות מטורפת, וכול החבורה כל כך הודתה לתמר ורותם. תמר ורותם אמרו: ” בסך הכול היינו צריכים לעשות את מה שצריך כי לאף אחד לא מגיע שיעשו עליו חרם, ומהיום אנחנו החבורה הכי טובה”.
