מהי חברות טובה?גילי בר לבב
היה לה שיער ג’ינג’י ומבט שובב בעיניים. קראו לה נועם. היא היתה חולמנית ובראשה צצו מחשבות מעניינות, וגם סודות שאותן לא גילתה לאיש. סליחה, אמרנו לא גילתה לאיש? התכוונו, לא גילתה כמעט לאיש. הכמעט הזה היתה חברתה הטובה, אנה. לא פעם ולא פעמיים, היא סיפרה לה סודות, שאפילו לפני היא עצמה, היה לה קשה לדבר עליהם.
יום אחד, הגיעה לכיתתן ילדה בשם חוה. היה בה משהו מוזר. משהו שמשך אליו אנשים. במהרה היא קנתה לה ידידות רבות, וביניהן – אנה. בשיעור מדעים אף הכריזה אנה, שהיא חברתה הטובה ביותר של חוה. באותו רגע נפרץ מעיין הדמעות של נועם. היה זה בכי משחרר, בכי על כל מה שקרה בשבועיים האחרונים. בכי על זה שהוריה צעקו עליה, על זה שאנג’ל אחיה שבר בגיל כל כך צעיר את הסנטר וכמובן על זה שמאז הגעתה של חוה לכיתה, אנה לא דברה איתה בכלל, חוץ מ: “נועם! את יכולה לזוז??! את מפריעה לי ולחוה לשחק!”. אמנם, היה זה בכי ששחרר הרבה דברים מלבה של נועם, אבל הוא היה חרישי. אם מישהו היה מסתכל מהצד על נועם, הוא היה חושב שמישהו השתיק את קולה. לפתע עיניה הדומעות של נועם ועיניה הנוצצות של אנה, נפגשו. מזה פעם ראשונה חשבה אנה, כי יכול להיות שדבר התחברותה עם חוה, גורם לנועם עצב. שלא תבינו אותי לא נכון, נועם היתה חשובה מאוד לאנה. בכל פעם שהיא שיחקה עם חוה וראתה את נועם, חברתה לשעבר יושבת לבד בהפסקה, היא אמרה לעצמה את הדברים הבאים, בשביל להרגיע את מצפונה הדואב. הנה חלק קטן ממה שאמרה לעצמה:
“גם לחוה מגיעה שישחקו איתה!” וגם “אני כל הזמן משחקת עם נועם” ו “מותר לי לשחק עם מי שבא לי!!” . את זה נועם ידעה. לאנה באמת יש זכות לשחק עם מי שבא לה. אבל בתוך תוכה היא ידעה שאנה בוגדת. בוגדת בחברתה שאותה הכירה מאז גיל שנתיים, ולא נפרדה ממנה עד כה.
♥ ♥ ♥ ♥
אנה חזרה מיום הלימודים מותשת ועייפה. היא נשכבה בבגדיה על המיטה. מבטה התרוצץ לאורך הקירות שהיו מלאים בתמונות שלה ושל נועם, כשהן הכינו עוגיות פעם ראשונה, כשהן הלכו יחד לבריכה, וגם מוחה היה מלא. מלא ברעיונות, רעיונות שהחזירו לה את נועם.
בדיוק באותו הרגע, בבית ליד, שכבה נועם על המיטה, מוחה טרוד לעייפה ברעיונות איך להחזיר לה את אנה. ואז במוחות של שתיהן צץ רעיון. הן קמו, כל אחת בדירתה, לבשו סוודר, ויצאו אל הדירה השכנה. “אנה!” “נועם!”, נשמעו שני קולות שהדהדו בחדר המדרגות. “מממ… אולי כדאי שאני אחזור הביתה … את יודעת, יש לי חום והכל…” נועם פנתה אל הדלת, אבל הרגישה משיכה חזקה בסוודר שלה. “אני יצאתי למבצע, ואני לא חוזרת הביתה עד שהמבצע הזה לא יושלם!”. “איזה קטע! גם אני יצאתי למבצע!”. אמרה נועם, קצת פחות ברשמיות. “מה המבצע שלך?” שאלה אנה בהתעניינות. “את תצחקי עלי”. “מה פתאום! אני חברה הכי טובה שלך”. “טוב… קוראים למבצע, המבצע להחזרת אנה…” עיניה של אנה התרחבו. “ולמבצע שלי קוראים – המבצע להחזרת נועם!”.
תוך שניות אחדות נמס הקרח שהקפיא את ליבן אחת אל השנייה, והן ישבו בנחת על המרפסת של אנה, ואכלו עוגיות. “נראה לי” אמרה נועם, תוך שהיא לוקחת עוד עוגייה, “נראה לי שהמבצעים הושלמו בהצלחה”.
