פעם אחת היה ילד שקראו לו אדיר. אדיר היה ילד רגיל כמו כולם, בסך הכל עליה לכיתה א. שאדיר עלה לכיתה א הוא נכנס לכיתה בהתרגשות רבה התיישב על הכיסא ואף אחד לא דיבר איתו אמא אמרה לו: ” אדירוש אל תדאג, אתה ילד מקסים וכולם ירצו לדבר איתך . תחכה שיכירו אותך”.אדיר אמר לאמא -טוב ואמא הלכה לעבודה. לאחר שני שיעורים הגיעה ההפסקה אדיר שאל את ילדי הכיתה ”מי רוצה לרדת איתי לחצר”
ואף אחד לא הגיב. ואדיר נעלב נורא לאחר כמה דקות הילדים התלחששו ביניהם והחליטו לרדת איתו לחצר,לאחר שהגיעו לחצר הילדים העליבו את אדיר מאוד.
אחרי חמש שנים שעדיין אף אחד לא דיבר עם אדיר התחילה שנה חדשה, כיתה ה’.
לפני שאדיר נכנס לכיתה אמר לעצמו-”השנה הזאת היא שלי”
אדיר נכנס לכיתה בעצבים לכיתה וצעק בקול גדול ”אף אחד לא יתעסק איתי ”
תלמידי הכיתה היו בהלם, אמרו לאדיר ”אדיר סליחה אנחנו ממש מצטערים בבקשה תסלח לנו ” אדיר לא הבין איפה הוא ושאל,”אני בחלום או מציאות”?
החברים ענו לו ואמרו- אדיר אתה במציאות אנחנו חשבנו על זה ואנחנו נורא מצטערים.
אדיר חזר הביתה בשמחה וסיפר לאמא שהיום החברים דיברו איתו ושחקו איתו, אמא נורא שמחה ואמרה אדירוש רוצה להזמין את החברים והחברות למסיבה?
אדיר אמר כן בהתרגשות ולאחר כמה שעות החברים הגיעו אליו והם שמחו יחד.
