הקדמה
כשאני הייתי בן 6 בחודש סיון היה מבצע עם כלביא. ביום חמישי באמצע הלילה נשמעה האזעקה ואז אבא ואמא התעוררו והלכו לחדר של הילדים וישנו איתנו כל הלילה. בבוקר לא הלכנו לגן ולתלמוד תורה.
שבת
בליל שבת שרנו את כל שלום עליכם, ואז הייתה האזעקה ואז התארגנו ורצנו אל סבתא וסבא שלנו שגרים באותה שכונה, וראינו את הטילים והיירוטים מעלינו בשמים ועשינו קידוש ליד הממ”ד. אחרי שנטלנו ידים שוב הייתה האזעקה. בינתיים דודים שלנו נטלו ידים ואז הייתה האזעקה והם לא הספיקו לברך המוציא ואז הם לא יכלו לדבר. בלילה ישנו עם בני הדודים.
יום חול
אחרי שבת קראו לאבא שלנו למילואים לצבא (פעם ראשונה מאז שסיים את הצבא הסדיר). אבא שלנו משגיח כשרות בצבא. כשאבא היה בצבא, במשך היום היינו בבית ובערב הלכנו לסבתא וסבא שלנו לישון במקלט. בצהרים חלק מהפעמים הלכנו לגן שעשועים, יצרנו חיות מפלסטלינה. פעם אחת הכנו פיצה לכבוד יום הולדת לאח שלנו. לפעמים לא הספקנו להגיע בזמן האזעקה לסבתא, והלכנו לשכנים שלנו שהכניסו אותנו למקלט שלהם (משפחת ברלין). ביום אחד, קצת לפני הבוקר נפל חלק של מיירט בגבעת רש”י וחברים של משפחה אחת עברו שם באותו זמן שהטיל נפל כשהם הלכו שם.
ביום שישי ישנו בצהרים והייתה אזעקה ואבא העיר אותנו, והלכנו למקלט של הישיבה ואז הבחורים של הישיבה שאלו את אבא אם אפשר לאכול אצלנו סעודה שלישית, ואז באמת הגיעו אלינו מניין של בחורים ובסוף הסעודה עשינו זימון.
דודה שלנו שמה אוכל במקלט, ואז פעם אחת באזעקה אכלנו ביסקוויטים שדודה שלנו שמה שם.
בצבא
לאבא לא היה באותו זמן בצבא האזעקות, בזמן שלנו היה. והוא נהג ברכבים מיוחדים של הצבא. וכשאבא היה בצבא עשינו לוח של מעשים טובים כדי שבזכות המעשים הטובים אבא יהיה שמור בצבא.
נופי גדעון
דוד שלנו בנה עם טרקטורים שכונה חדשה עם חברים שקוראים לה נופי גדעון (הר קידן), והביאו לשם קרוואנים ובימים של המלחמה תכננו את העלייה להר. כשהמלחמה נגמרה עלו על ההר תשע משפחות.
בחנוכה קיבלתי ספר של מבצע עם כלביא וקראתי כמעט את כולו.
