יום בהיר אחד בבית הספר הצטרף ילד אחד ששמו יוני גרין לכיתה ה 2.
המורה נינה הציגה לכיתה את יוני גרין וכולם צחקו על השם שלו.
יוני גרין הוא עולה חדש שעלה לארץ מאפריקה.
יוני היה עצוב והוא לא דיבר עם אף אחד, הוא התבייש והיה קצת מוזר ולא כל כך חכם.
כשהמורה פנתה אליו הוא לא ענה. והזמינו אותו ילדים לשחק רק פעם פעמיים.
יום אחד בהפסקה הוא ישב בצד וראה את הילדים משחקים.
יום למחרת אחרי שנגמר בית הספר הוא ראה עץ, הוא כינה את העץ “העץ העצוב”
כמוהו שהוא גם היה עצוב.
ליוני לא התחשק לחזור הביתה כי גם ככה אין לו מה לעשות והוא היה גם בודד ולא היה לו אפילו חבר אחד.
יום למחרת שוב ראה את העץ העצוב, הוא לא כך כך זיהה אותו כי פעם קודמת הוא ראה אותו מחוספס עם עלים ירוקים. ועכשיו ראה אותו יפה עם עלים לבנים וורודים.
יוני חשב אם העץ עכשיו שמח אז אני גם יכול להיות שמח. מיד אזר בו אומץ והוא קרא לילדים בכיתה שלו, תסתכלו על העץ הזה ! הילדים אמרו שזה עץ שקדיה ועכשיו טו’ בשבט ואוכלים פירות יבשים והם שאלו אותו רוצה ללכת לקטוף פטריות ?
והוא אמר כן למה לא והוא סיפר להם שפעם כשהיה ילד הוא ראה נחש ארסי במטוס.
וילדי הכיתה נעשו חברים של יוני, לפתע ילד אחד שאל רוצים לעשות מצבע שלום ?
וכל אחד יעשה מצווה ונציג לכיתה. הילדים הסכימו ואמרו איזה רעיון נפלא !
ככה כולנו נעשה מצווה וניהיה צדיקים. וכל מי שיסיים את הדף עם המצוות יקבל הפתעה.
הם נתנו צדקה לעניים ואז זה התפרסם בכל בית ספר עד שאפילו המנהלת שמעה והיא אמרה הכי חשוב זה שכולם יהיו ביחד באחדות רק ביחד ננצח. והיא פינקה את כל בית הספר במתנפחים בגלל המבצע שלום ואפילו יוני בא.
ויוני למד לא להיות ביישן ושלא צריך לפחד וצריכים לתת ולעזור כמה שניתן לכל יהודי וצריך לפחד רק מה’ יתברך.
