מבחן!
כתבה: טליה הוכברג
שלום, קוראים לי תמר, אני בכיתה ה’ ועכשיו אנחנו ב’עונת המבחנים’.
האמת, אני די אוהבת לבוא לביה”ס, יש לי שם חברות ואני בסך – הכל טובה בלימודים, רק דבר אחד אני לא יכולה לסבול: מבחן!
לכן עכשיו אל תתפלאו אם תמצאו אותי מתוחה ולחוצה.
כמה שאני מתאמנת, לומדת, משננת..
עם חברות או בלי חברות, עם נשנוש או בלי נשנוש, בחדר או בסלון, בשקט או ברעש, כשמגיע הזמן שבו אני יושבת בכיתה, על הכיסא, מול המבחן, הרגלים מתחילות לרעוד לי, השיניים נוקשות לי, ובין רגע, אני שוכחת הכל, ממש את הכל, כאילו לא ישבתי על זה המון זמן, והציונים-בהתאם: אף פעם לא קיבלתי מעל 70!
ושלא תחשבו שלא שלא ניסיתי שיטות, את כל מה שאמרו לי, ניסיתי, אבל כל פעם אותו הדבר, אני שוכחת הכל.
והכי מפליא, שהאחיות שלי- מעולות! תמיד חוזרות עם מבחן שעליו מתנוסס 100! לפעמים 98 או 95 אבל בקיצור, ציון גבוה. ובכל פעם כזאת אני חושבת: ”איך הן מצליחות?! מה הסוד שלהן??!!”
ואז, יומיים אחרי שאחותי, שרה, חזרה עם מבחן שהציון שלו היה כמובן:100, בדיוק באותו יום, הודיע המורה שבעוד שבוע יש מבחן בחשבון.
התחלתי לרעוד בכל גופי ואמרתי לעצמי ”תמר, הפעם תלמדי חזק, וכשתגיעי למבחן, תפסיקי כבר לרעוד!!”
בני משפחתי עזרו לי בלהתאמן למבחן הזה, עזרו בכל כוחם! באמת שהם ממש השתדלו. אפילו למדתי עם הבת הכי טובה בכיתה!!
וכשקיבלתי את המבחן, לא האמנתי!! 60! קיבלתי רק 60! איך זה הגיוני?! חזרתי הביתה כולי בוכה, אמי ואחיותי ממש נבהלו לראות אותי ולא הבינו מה קרה, הראתי להם את המבחן והלכתי לחדר, שכבתי על המיטה וזרקתי את הראש על הכרית, זהו, אין לי כח, אם זה הציון שקיבלתי, אז עשיתי את שלי ודי! ואז נכנסה שרה לחדר ואמרה: ”תמר, אני רואה שאת מאוד עצובה מהמבחן, ובצדק.”
ואז עשיתי את הדבר שלא עשיתי מחיי, התחלתי לצעוק! צעקתי: ”זהו! אני כלום אחד גדול! ואם גם במבחן הזה לא הצלחתי, אז אין מצב יותר שאצליח לא במבחן הבא, ולא במחן שאחריו ולא בשום מבחן אחר!!!
שרה נבהלה: תמר! איך את מדברת?! מה פתאום? את תצליחי!!
המשכתי לצעוק: לא נכון! אני לא אצליח! מעולם לא אהיה כמוך!!
ואז, להפתעתי, שרה התחילה לצחוק! ואז אמרהף הגיע הזמן שאני אלמד אותך סוד נפלא, שאותו, לימדה אותי המור הנפלאה שהייתה לי בכיתה ד’, והסוד הוא: תאמיני בעצמך!! והסוד הזה, ממש עוזר לי, לפני מבחן אני אומרת לי: שרה, למדת, את יודעת את החומר, כמעט בטוח שתצליחי ואז אני פשוט מאמינה לי, מאמינה בי! וזה עוזר פלאים! אני מבטיחה לך!!
התעודדתי, והחלטתי שבמבחן הבא אתחיל מחדש! ובאמת, שבוע אחר כך המורה הודיעה שבעוד שבוע יהיה מבחן באנגלית, מיד חשבתי: “יופי, זאת ההזדמנות שלי!
ובאמת, לפני המבחן אמרתי לי : “תמר, את למדת טוב, את יודעת את החומר, את תצליחי”! ובאמת, למרבה הפלא, לא רעדתי, הרגשתי שאני יודעת את החומר ופשוט החלקתי את התשובות על הדף. השמחה הגדולה הייתה שקיבלתי את המבחן 95! לא 100 אבל התקדמתי! הגעתי הביתה בצעדי ריקוד והבנתי שבאמת אני צריכה להאמין בי!! הצלחתי!!
