מאי ויער הגמדים

מאי ויער הגמדים
כתבה: גפן עטרה כהן
כיתה: ג’2
“מאי, איחרת!” אמרה המורה דנה וחסמה את המעבר לכיתה. “סליחה המורה, פשוט לא התעוררתי בבוקר”. “זה לא תרוץ מאי” אמרה. “זה לא יקרה יותר”, התחננה מאי. “לא, תיכנסי בהפסקה” אמרה המורה, וסגרה את הדלת. מאי הלכה לעשות סיבוב בזמן שמלמלה לעצמה כמה המורה מעצבנת, ובזמן שהלכה, נעצרה ליד העץ הגדול שבחצר האחורית והתיישבה לצילו. העץ היה ענק ובעל ערך לבית הספר, הרי בית הספר נקרא על שמו “זרע ישראל” בגלל ששתלו אותו עם קום המדינה להכרזה נצחית שהמדינה שייכת לעם ישראל. בזמן שישבה, מאי פתחה ספר והתחילה לקרוא וחפרה עם ידיה באדמה שמתחתיו. פתאום הרגישה בליטה קטנה ומדויקת בצורות עיגול בגודל של האצבע שלה והיא ולחצה עליו. ברגע שמאי לחצה על העיגול נהייתה רעידה באדמה ומחילה נוצרה ממש מתחתיה והיא נפלה לתוכה. מאי צרחה עד שהרגישה שנפלה לקרקע. היא קמה וניערה את בגדיה המלוכלכים מאדמה והסתכלה סביב. סביבה היה מעיין שופע שצבעו סגול ובתוכו דגים בצבע כסף, עצים מהממים בצבעי הקשת ועליהם פירות בצורות מהממות ומשונות, זני ציפורים שמאי לא ראתה מעולם. היא פסעה לאיטה בזמן שבחנה את האזור ולפתע הרגישה יד נוגעת ברגלה. מאי הסתובבה בבהלה וראתה גמד קטן מחייך “את הגיבורה?” שאל בעיניים בורקות “מה? מי? אתה מדבר עלי?”. “בטח למי אני עוד יכול לדבר?” אמר בחיוך גדול. “בואי עוד מעט זה מתחיל” אמר ומשך אותה אליו. “אגב קוראים לי בודי” אמר בזמן שהלכו. לאחר כמה דקות הוא נעצר בקרחת היער והוציא מכיסו מפתח סגלגל נוצץ, הושיט את היד לפנים וסובב את המפתח ואז נשמע “קליק”, אלפי בתים בכל היער הופיעו וחנויות וכבישים ומאות גמדים הסתובבו שם. מאי נדהמה וראתה שלכולם שם היו פנים מושפלים בעצב, “מה קרה?” שאלה מאי את בודי. “בני האדם” אמר והוסיף “חוץ ממך לאף אחד לא נתנו גישה ליער הזה אבל איכשהו נפתח השער וכל הזמן מגיעים עוד ועוד אנשים שכורתים פה עצים. הם לא רואים אותנו אבל זה לא משנה כי הם פוגעים בנו” אמר בודי בפנים מושפלות מעצב “למה העצים כל כך חשובים לכם?” שאלה מאי “בגלל שאלו הם לא עצים רגילים הם אלה שמסתירים את המקום”. “ולמה זה כל כך חש…” מאי לא הספיקה לסיים את המשפט כיון שרעידת אדמה בדיוק התחילה “לתפוס מחסה!” צעק בודי וזרק עליה כדור כחול שיצר מעליה בועת מגן שבדיוק מנעה מעוד עץ לקרוס. “הבנתי” מלמלה מאי “אז מה עושים?” “בואי אחרי” אמר בודי והוביל אותה לעבר אחת החנויות.
“דיבו שלום מה שלומך?” שאל בודי. “דיבו?” שאלה מאי. “כן, זה אחי התאום” אמר בודי “היכנסי” אמר דיבו והוביל אותם אל עבר דלת אחורית. מעבר לדלת היה חדר חשוך ובמרכזו עמד לוח ויהלום ענק שזהר “מה זה?” שאלה מאי. “זהו מרכז הבקרה הראשי של כל העיר” ענה דיבו “למה אנחנו פה?” שאלה “כי זאת הדרך היחידה לסגור את השער” ענו שניהם “איך?” הם הצביעו על מכונה שהייתה בדיוק בגודלה של מאי. “אם את תכנסי לפה אז תשכחי הכל, אבל זאת הדרך היחידה לסגור את השער” היא מיד הסכימה ונכנסה לתוך המכונה.
“מאי קומי” צעקה חברתה ומאי התעוררה “אנחנו מאחרות לשיעור” אמרה והן התחילו לצעוד לכיוון הכיתה. כשמאי הכניסה את ידה לכיסה היא ראתה שם פתק “תודה, בודי”.