בבית אחד היה ילד בשם מאור הוא היה בן 8 … כמעט 9. הוא אהב מאוד רובוטים. לפעמים היו לו חלומות על רובוטים.
כעבור כמה שנים הוא גדל, ונהיה לבחור רציני ושאפתן.
קיבל מאבא שלו מכונית משלו. הוא אהב מאוד לנסוע במכונית שלו. הדבר שהוא הכי אהב עם המכונית שלו זה לנסוע לעבודה. העבודה שלו הייתה במפעל רובוטיקה מיוחד שיהיה בעתיד. כפי שאנחנו יודעים היום, אנשים מנסים לייצר רובוטים.
“הבורג הזה כאן, והמכשיר הזה פה וזה כאן בום!! אוף, זה עוד פעם התפוצץ לי”, אמר מאור.
“תנסה עוד פעם מחר” אמר העוזר של מאור.
למחרת, מאור שוב הגיע לעבודתו והיום שלו היה רגיל.
כשחזר לביתו, לפתע גילה שהרדיו ברכב פועל בעצמו.
ביום למחרת כשרצה להגיע לעבודה, גילה שהמכונית שלו הפכה לרובוט משוכלל. הוא סיפר לכל העובדים בעבודה שלו על הרובוט המשוכלל. יש כמה עובדים שהאמינו לו ויש כמה שלא האמינו. לכן הוא הראה לכל העובדים את הרובוט המשוכלל. כשחזר לבית שלו בדק מה הרובוט יודע לעשות.
“אתה יכול לדבר?” שאל מאור.
“כן” ענה הרובוט.
“מי בנה אותך?” , שאל מאור.
“לא בנו אותי, אני הגעתי מכוכב הלכת סייברטרון שהושמד”, ענה הרובוט.
“בן כמה אתה?” שאל מאור.
“אין לי גיל” , ענה הרובוט.
“האם יש עוד יצורים כמוך?” שאל מאור.
“כן” ענה הרובוט.
“מה השם שלך?” שאל מאור.
“השם שלי הוא: אופטימוס פריים”, ענה הרובוט.
“מה אתה?” שאל מאור.
“אני רובוטריק” ענה הרובוט.
מאור הלך לעבודתו, והיה לו רעיון: כל הזמן אני לא מצליח לבנות רובוט, אז אולי אופטימוס פריים יעזור לי… “מה לשים את זה פה?” שאל מאור. הרובוט ענה: ” לא!! בגלל זה מתפוצץ לך. את זה שמים שם”. “יש!!!! סופסוף הצלחתי להכין רובוט מבשל. עכשיו אני אמציא רובוט שעושה קניות וגם אמציא רובוט שפותח לי את הדלת של הבית.” שמח מאור.
הרובוטריק אמר: “עכשיו אני צריך למצוא את החברים שלי”.
הרובוטריק עשה סימן בשמיים לחברים שלו, בכדי שיוכלו למצוא אותו.
החברים שלו אמרו: “יש!! סופסוף מצאנו אותך”.
ואז הרובוטריק אמר: “יש לי חבר חדש שאוכל להכיר לכם”… הוא קצת שונה מאיתנו אבל מייצר יצורים כמונו..
