ולפתע ראיתי אותה…
ילדה בעלת שתי קוקיות, שלוש עיניים שצבען טורקיז. הבחנתי שהיא הייתה ילדה מכוכב אחר.
היא התחילה לתקשר איתי אבל אני לא הייתי בקטע אז הלכתי …
יצאתי לבית ספר, כבר היה 8:30. איחרתי, ידעתי שהמורה הולכת לבייש אותי מול כל הכיתה, ידעתי, זה קרה הרבה אבל היום שררה דממה מוחלטת כולם ישבו והקשיבו היטב.
הגיע הצלצול לסוף השיעור, יעל החברה הכי טובה שלי הזמינה אותי לשחק אבל עדיין לא הייתי מוכנה, הייתי בהלם מהיצורה שפגשתי.
ההפסקה נגמרה, נכנסנו לכיתה לעוד שיעור משעמם חדש. כולם לא סבלו את המורה הזה להיסטוריה, הוא היה משעמם, מורה חדש ודי מפלצתי. הרגיש לנו שהוא שומר בתוכו איזה סוד. כולנו חשדנו, אבל לא ידענו מהו הסוד.
הגיע הצלצול לסוף היום, שמחתי שאני חוזרת הביתה. רציתי ללכת ליצורה הזאת ולדעת מי היא ומה היא עושה פה.
נכנסתי הביתה וזרקתי את התיק על הכורסה בסלון, כרגיל אמא שלי צעקה לי מהמטבח: “מתוקה את התיק מניחים בחדר נכון? כמה פעמים אני צריך להזכיר לך?… וארוחת הצהריים מונחת על השולחן… תזדרזי מתוקה”. לא היה לי חשק לאכול אבל לא רציתי להעליב את אמא שטרחה, אז אכלתי ודווקא זה היה טעים! סיימתי לאכול והנחתי את הכלים בכיור. “תודה אמא על האוכל” אמרתי ורצתי לחדר לחקור את היצורה הזאת שבאה לרחוב שלנו.
פתחתי סדק קטן בחלון, היא אכלה מאיזה פח. חשבתי לעצמי איך אני אמורה לשאול אותה את כל השאלות שיש לי ושהיא תענה לי עליהן במהירות. פתאום צץ לי רעיון, אולי אני אתחזה לחברה שלה כדי לגרום לה להרגיש בנוח. זה עבד! נהיינו חברות, אבל עדיין לא גרמתי לה להאמין לי לגמרי ולגלות לי הכל. כל יום אחרי בית ספר באתי אליה לפחים ושאלתי אותה למי היא קשורה, עד שהיא ענתה לי שהיא קשורה ל… מורה להיסטוריה!!! הייתי בפאניקה!!! ניסיתי לחקור עוד אך היא לא הוציאה מפיה דבר. כל הרחוב כבר חשוך, חזרתי הביתה ואמי שאלה אותי אם אני רעבה, עניתי שלא, עדיין הייתי בהלם ורציתי לנוח ולהרגע. עליתי למעלה התקלחתי הרגשתי מלוכלכת מכל הצחנה שבפחים, ונכנסתי למיטה. אני לא זוכרת איך זוכרת איך זה קרה אך בסוף נרדמתי.
השעון המעורר צלצל, השעה הייתה 7:30 קמתי מהר, רציתי להגיע לבית הספר בזמן. אמי כבר יצאה לעבודה, הייתי לבד בבית. אבא שלי אף פעם לא בבית, ההורים שלי גרושים מאז שהייתי בת 8, ועברו שנתיים מאז. התרגלתי להיות לבד בבקרים. הכנתי לי ארוחת בוקר ויצאתי לבית ספר באופניים. הגעתי בזמן! השעה הראשונה הייתה עם המורה… להיסטוריה. ניגשתי אליו בסוף השיעור ושאלתי אותו בהיסוס אם הוא אולי קשור ליצורה שיושבת ברחוב שלנו, והיא מכוכב אחר. הוא ענה לי בזעם “כן!” ואז שאל: “איך את בדיוק מכירה אותה??? זאת הבת שלי, באנו ממאדים קוראים מאדימה. מחר בשעה 14:00 בסוף הלימודים אנחנו טסים למאדים, סוף סוף”. נבהלתי ממנו קצת, וגם הצערתי, כבר התרגלתי למאדימה וחיבבתי אותה, הפכנו עם הזמן לחברות. סיפרתי למורה שאני מכירה אותה והיא חברה שלי, ואם אני יכולה לבוא ב-14:00 להיפרד… הוא אמר שכן ושהוא אפילו ישמח שאני אבוא …
הגיע סוף היום, השעה הייתה – 13:56. החללית הגיעה לאסוף אותם, פתאום החללית פשוט התפוצצה בנחיתה לא הייתה להם דרך לחזור. באופן בלתי צפוי מאדימה החליטה ל….
