“מְחַבֶּרֶת הַסִּפּוּרִים”
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת בָּעִיר אוֹר יְהוּדָה הִתְגּוֹרְרָה יַלְדָּה וּשְׁמָהּ הוֹדָיָה. יַלְדָּה חֲכָמָה וּמְעַנְיֶנֶת שֶׁעַל כָּל מָה שֶׁהִיא רוֹאָה, סִפּוּר מְחַבֶּרֶת, וחוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא יוֹדַעַת הַכֹּל.
מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר הוֹדָיָה מִתְאַרְגֶּנֶת וּלְיַד הַדֶּלֶת מַמְתִּינָה וְעוֹמֶדֶת מְחַכָּה לְאַבָּא שֶׁיִּקַּח אוֹתָהּ לְבֵית הַסֵּפֶר.
הוֹדָיָה בָּאָה תָּמִיד רִאשׁוֹנָה לַכִּתָּה כִּי לֹא רָצְתָה לְפַסְפֵס אַף מִלָּה בַּתְּפִלָּה.
כְּשֶׁנֹּעָה נִכְנְסָה בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, הוֹדָיָה כְּבָר חִבְּרָה סִפּוּר לְעַצְמָהּ וְהֶחְלִיטָה שֶׁנֹּעָה אִחֲרָה בִּגְלַל שֶׁהִיא עַצְלָנִית וְכָל כָּךְ לְאַט מִתְאַרְגֶּנֶת.
פַּעַם אַחַת רָאֲתָה אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת שֶׁעִם תִּינֹקֶת בַּעֲגָלָה מְטַיֶּלֶת, מִיָּד “חִבְּרָה סִפּוּר” וְאָמְרָה “אוּלַי הִיא הִתְחַתְּנָה בְּגִיל מְבֻגָּר וְהַיּוֹם הִיא אִמָּא מְבֻגֶּרֶת?” וּמִיָּד הָיְתָה חוֹשֶׁבֶת כַּמָּה חֶסְרוֹנוֹת וּקְשָׁיִים הִיא עוֹבֶרֶת.
הוֹדָיָה הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁהִיא יוֹדַעַת הַכֹּל עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁסְּבִיבהּ.
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד פָּגְשָׁה אֶת גְּאֻלָּה אִשָּׁה צַדִּיקָה וּמְבֻגֶּרֶת, וְאָמְרָה לְעַצְמָהּ “הִיא נִרְאֵית עֲיֵפָה וְכוֹאֶבֶת”.
הוֹדָיָה שָׁאֲלָה אוֹתָהּ: “סְלִיחָה, הַכֹּל בְּסֵדֶר? אֶת נִרְאֵית כְּאִלּוּ אַתְּ צְרִיכָה עֶזְרָה”.
אַךְ גְּאֻלָּה הִסְתַּכְּלָה עָלֶיהָ וְאָמְרָה: “אַתְּ יְכוֹלָה לָדַעַת מָה עוֹבֵר עָלַי”?
צָחֲקָה גְּאֻלָּה וְעָנְתָה לִשְׁאֵלָה שֶׁל עַצְמָהּ:
“לֹא תּוּכְלִי לָדַעַת מָה עוֹבֵר על כָּל אָדָם שֶׁאַתְּ פּוֹגֶשֶׁת, בִּגְלַל הַמַּרְאֶה שֶׁלִּי חִבַּרְתְּ לְעַצְמֵךְ סִפּוּר, אֲנִי שְׂמֵחָה וּמְאֻשֶּׁרֶת לֹא עֲיֵפָה וְלֹא כּוֹאֶבֶת.”
הוֹדָיָה הִתְפַּלְּאָה: אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהִיא יָדְעָה בְּדִיּוּק מָה אֲנִי חוֹשֶׁבֶת?!
הוֹדָיָה הָלְכָה לִישֹׁן. לְפֶתַע פִּתְאוֹם הִגִּיעָה גְּאֻלָּה בַּחֲלוֹם ואָמְרָה לָהּ: “הוֹדָיָה רַק רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ לְגַבֵּי חֲבֶרְתֵּךְ נֹעָה שֶׁתָּמִיד מְאַחֶרֶת, הִיא מֻקְדָּם מאוד מִתְעוֹרֶרֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ חוֹלָה וְלָכֵן אֶת הָאַחִים שֶׁלָּהּ לַגַּן וּלְבֵית הַסֵּפֶר הִיא מְאַרְגֶּנֶת בִּגְלַל זֶה לַתְּפִלָּה הִיא מְאַחֶרֶת.
וּבְנוֹגֵעַ לָאִשָּׁה הַמְּבֻגֶּרֶת עִם הַתִּינֹקֶת, זֹאת הַסָּבְתָא שֶׁלָּהּ, בִּזְמַן שֶׁאִמָּא לִקְנִיּוֹת הוֹלֶכֶת הַסָּבְתָא עָלֶיהָ שׁוֹמֶרֶת. אָמְרָה גְּאֻלָּה: “אַת מְחַבֶּרֶת סִפּוּרִים יָפִים אַךְ לֹא נְכוֹנִים, יֵשׁ ה’ בָּעוֹלָם וּלְכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת הַמַּסְלוּל הַמְּיֻחָד עֲבוּרוֹ”. אָמְרָה וְנֶעֶלְמָה.
בַּבֹּקֶר סִפְּרָה הוֹדָיָה אֶת הַחֲלוֹם לְאִמָּא וְשָׁאֲלָה אִמָּא מָה עָלַי לַעֲשׂוֹת?
עָנְתָה אִמָּא :”הוֹדָיָה מְתוּקָה עָלַיִךְ לְשַׁנּוֹת”!
“אֲבָל אֵיךְ?” שָׁאֲלָה אֶת אִמָּא. “לְהַפְסִיק לְחַבֵּר סִפּוּרִים” עָנְתָה אִמָּא!
הוֹדָיָה הֶחְלִיטָה לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכָּהּ. וְלָדוּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. אִם הָיְתָה רוֹצָה לָדַעַת מַשֶּׁהוּ הָיְתָה בָּאָה וְשׁוֹאֶלֶת’ וְלֹא “מְחַבֶּרֶת סִפּוּרִים”, כָּךְ הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלָּהּ עַל הָאֲחֵרִים הִשְׁתַּנּוּ לְטוֹבָה וְכָךְ גַּם גִּלְּתָה שֶׁאֲנָשִׁים יְכוֹלִים לִהְיוֹת מַפְתִּיעִים וּמַדְהִימִים.
הִיא לָמְדָה לְהַעֲרִיךְ אֶת הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹנִים שֶׁסְּבִיבָהּ וּלְקַבֵּל אוֹתָם כְּפִי שֶׁהֵם .
הוֹדָיָה הֵבִינָה שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לָדַעַת מָה עוֹבֵר עָבַר וְיַעֲבֹר עַל אֲנָשִׁים שֶׁהִיא פּוֹגֶשֶׁת עַל הַחֲוָיוֹת וְתוֹבָנוֹת שֶׁל אָדָם אַחֵר, וְשֶׁהַחַיִּים הֵם מַסָּע שֶׁל לְמִידָה וַהֲבָנָה.
וְכָךְ, הָפְכָה הוֹדָיָה לִהְיוֹת לְיַלְדָּה מְהַמֶּמֶת שֶׁמִּכָּל אָדָם שֶׁהִיא פּוֹגֶשֶׁת הִיא מַקְשִׁיבָה וְלוֹמֶדֶת. הִיא הֵבִינָה שֶׁהַיֶּדַע שֶׁלָּהּ תָּמִיד יִהְיֶה חֶלְקִי וּמֻגְבָּל וְשֶׁהַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב זֶה לִהְיוֹת רְגִישָׁה וּמִתְחַשֶּׁבֶת כְּלַפֵּי הַזּוּלַת.
וְהַיּוֹם הוֹדָיָה רוֹאָה אֲנָשִׁים, אֲפִלּוּ אִם הֵם מוּזָרִים הִיא כְּבָר לֹא מְחַבֶּרֶת סִפּוּרִים. רַק מַזְכִּירָה לְעַצְמָהּ מִשְׁפָּט אֶחָד: “כִּי צָרִיךְ לָדוּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת.”!!!
וְזֶה סוֹד הַהַצְלָחָה בַּחַיִּים. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, יְלָדִים מְתוּקִים!
