“אוף” נכנס אליעד אל הבית רוגז. “מה קרה?” שאלה אימו אליעד סיפר: אביתר ויאיר רצו לשחק בתופסת ושיחקתי איתם והיה לנו ממש כייף. פתאום ראיתי את מיכאל יושב לבד ומסתכל עלינו משחקים, את האמת, לא ממש רציתי לשחק אתו, מיכאל ילד שאין לא כל כך חברים, הוא לא ילד שכייף להיות לידו, ואז יאיר הציע שנשתף אותו ואביתר ממש כעס “מה פתאום? זוכר איך ביום שני הוא הרביץ לשלושתנו? אני הולך אם אתם משתפים אותו” ויאיר אמר לו ש”זה לא יפה, צריך לשתף אותו גם אם הוא רב איתנו” מיכאל שאל אותי לדעתי ואני לא ידעתי מה להגיד לו; מצד אחד, אני ממש לא רוצה לשחק עם מיכאל, מצד שני, אם אני אגיד שאני מסכים עם יאיר אביתר לא ישחק איתנו. ואז נשמע צלצול וחזרנו לכיתה. ומחר בהפסקה יאיר ואביתר שוב ישאלו אותי, ומה אני אענה? סיים מיכאל את דבריו.
“אני אספר לך סיפור שסיפר לי אבי שהעביר את הסיפור מסבו” אמרה אמא
השנה הייתה שנת תרע”ד, העגלות שנסעו לאיטן השאירו חותם על הארץ.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק ישב על אחת העגלות יחד עם עוד שבעה חכמים וביניהם המגיד בן ציון ידלר, הרב יעקב משה חרל”פ והרב משה קליערס ועוד שלושה חכמים נוספים.
הרב יצא למסע שכונה “מסע המושבות”, מסע שנועד לעורר ולקרב לבבות ולהחזיר את החלוצים(האנשים הראשונים שהגיעו לארץ) לשמור מצוות, בעיקר כשרות, שמירת שבת, חינוך יהודי ומצוות התלויות בארץ.
אני הייתי עגלון פשוט וכשהרב קוק הציע לי ללוות את המסע עם העגלה שלי עניתי בחיוב ובחפץ לב.
מרחוק נראו צריפי עץ צבועים בירוק, השיירה הגיעה למושבה הראשונה: חדרה.
המושבה היה קרחת, אך היו בה ילדים קטנים וגדולים ששיחקו יחדיו בין הבתים. העגלות נכנסו בשער ואנשי הקיבוץ ניגשו לשיירה וליוו את הרב לבית הכנסת של הקיבוץ. אנשי הקיבוץ היו לבושים בבגדי חג לבנים “שלום עליכם” ניגש אל הרבנים אדם גבוה בעל שיער שחור ועיניים ירוקות, “אנחנו מודים לכם שבאתם אלינו”. נכנסנו אל הבית כנסת, והרבנים התיישבו על במה מוגבהת. הרב קוק התחיל לדבר, לא שמעתי את כל הדברים שאמר, אך שמעתי כמה משפטים “מה שאתם עושים כאן זה זכות גדולה, אתם מיישבים את הארץ” הבנתי שהרב דיבר על אחווה וקירוב לבבות באהבת ישראל, לקירוב גאולת ישראל.
הרבנים האחרים דיברו גם על הצורך לתקן פגמים במצב הדתי בענייני חינוך, שמירת שבת, ועוד מצוות דומות. הרבנים האזינו בקשב רב לבעיות שהעלו החלוצים ביניהן גם בעיות של השדות או הפרות וסייעו להם לפתור אותן.
התרשמתי מכך שהרב מתייחס בכלל לקיבוצים ולמושבות האלו, מה לו ולמושבה חילונית? רק אחרי המסע למדתי להעריך את הרב והבנתי שהרב עושה הכל בשביל לקרב לבבות ולקרב יהודים לתורה וליהדות. זו מעלה עצומה לחשוב על כל יהודי כיהלום וכדבר משמעותי בעולם ולא “סתם עוד אחד”.
הרבנים עזבו את הקיבוץ והמשיכו במסעם לקיבוץ הבא.
סיימה אמא את סיפורה המרתק, “נו, מה אתה אומר?” אליעד חשב קצת וענה: “אני חושב שמעכשיו אני אשתדל להתייחס למיכאל יותר יפה למרות שהוא מתנהג לא כמו שאני חושב שצריך להתנהג, כמו הרב קוק שלמרות שהמושבות והקיבוצים לא שמרו שבת, ולא שמרו מצוות הוא עזר להם, ועודד אותם ובסוף זה השתלם; יש לנו מדינה”
