פעם אחת חיה משפחה ענייה בקצה של העיר במשפחה היו : אבא , אמא וילדה קטנה בשם מילי. למילי היה כלב קטן וחום ולו קראו בובי. המשפחה גרה בחדר קטן צפוף וקר. יש משהו אחד שמילי הייתה עצובה בגללו וזה שהוריה לא הרשו לה להתקרב לחלון ובשום פנים ואופן לא הרשו לה לצאת החוצה!. מילי הייתה עצובה מהכלל הזה, היא הצטערה שאין לה אפשרות לעשות קסם כמו בחלומות ובספרים. יום אחד מילי קמה מוקדם בבוקר ובובי קם אחריה והיא הרגישה שזו ההזדמנות שלה לצאת! היא לקחה איתה מים בכד, לחם ונקניק ויצאה החוצה!. בהתחלה לא האמינה למראה עיניה, היא ראתה שדות, כרמים וציפורים עפות ממש כמו שחלמה!. מרחוק ניצנץ משהו שקרא לה ללכת. מילי לא חשבה פעמיים, קמה על רגליה ובובי אחריה. מילי הלכה לפי הנצנוץ שראתה, לאט לאט הנוף השתנה והפך לנוף כפרי ויפה, היא ראתה עיזים וכבשים במרעה ונער אחד מוביל אותן לאחו ירוק. היא ראתה איכר מטפל בצמחיו והמשיכה ללכת. פתאום היא נפלה על האדמה!. היא הרימה את עיניה וראתה שאותו הנער שהיה במרעה חוסם את דרכה. היא אמרה לו : “מה אתה עושה ?” והנער ענה לה : “שמי פטר ואני רוצה לדעת לאן את הולכת.” ומילי אמרה “אני לא ממש יודעת לאן אבל ברחתי מביתי. אני הולכת בעקבות הנצוץ ההוא שם!” והצביעה על נקודת האור שבאופק. פטר שאל: “האם אפשר להצטרף אליך?” מילי השיבה שכן . פטר שמח אבל אז אמר : “צריך אוכל לדרך כי הרי לא נוכל לשרוד בלי אוכל, אני צודק?” הוא שאל, “כן בהחלט!” אמרה מילי “אבל הבאתי לחם, מים ונקניק.” “הו!” אמר פטר “זה לא יספיק!” ולפני שמילי הספיקה לעצור אותו הוא רץ לעבר ביתו וחזר עם חמישה תפוחים, שתי כיכרות לחם נהדר, ושני כדי מסע גדולים ובתוכם מים עד מלואם. “ואוו!” אמרה מילי בתדהמה, “בחיים לא ראיתי כל כך הרבה אוכל ומים!” פטר הסמיק בגאווה “זה בגלל שאבי איכר. הכנו לחם והתפוחים מהעץ בגינתנו” והצביע על עץ תפוחים עם הרבה תפוחים. “טוב” מילי אמרה “אז הכול מוכן!” והתחילה ללכת. בובי שחשש בהתחלה מפטר החל להתיידד עם פטר ואפילו לשוחח בנביחות!. השמש החלה לשקוע ומילי התחילה לפהק ופטר אמר “אני מציע שנשכב לישון” ומילי הנהנה לו והתחילה לסדר להם מיטה מעלים יבשים. כשסיימה נשכבה והתכסתה בעלים ובובי הצטרף אליה. כולם נרדמו מהר מאד כי היו עייפים מההליכה.
בבוקר מילי קמה והתמתחה, ופטר התחיל להוציא את המטעמים שהביאו איתם. כשפטר גמר מילי קמה אליו ובובי קפץ על האוכל.
“די!” צעקה מילי וצחקה והתחילה לאכול. תחילה היא אכלה תפוח, אחר כך פטר והיא אכלו לחם בתיאבון רב. בסוף הארוחה מילי שבעה מאוד והם המשיכו בדרכם. פתאום הנצוץ שינה כיוון וכולם פנו אחריו. כעבור כמה ימים הניצוץ פנה לביתו של פטר!!. פטר היה המום “עכשיו הוא מוביל אותנו לביתי?” מילי הייתה המומה מכדי לענות אבל אחרי כמה שניות אמרה: “אני מאמינה שהוא יוביל אותנו לאן שצריך. כשהגיעו הבינה שכנראה היא הייתה צריכה לבוא לגור בבית של פטר. הוריו של פטר שמחו כשחזר ואימו שמחה כשמילי הודיעה להם שהיא נשארת. והם חיו בשמחה רבה ביחד.
