פעם אחת, לפני שנים לא רבות, בארץ לא כל כך רחוקה, נולדה תינוקת מקסימה בבית משפחת טוויל.
ההורים בבית טוויל – ניסים וראשל התרגשו מאוד – זו הייתה ביתם הבכורה, הם החליטו לקרוא לה שרה כשמה של האם הראשונה.
שרה (שכולם כינו אותה נינה) נולדה בחלב שבסוריה למשפחה ציונית. לניסים וראשל נולדו עוד שלושה ילדים: ריטה, סטלה ועזרא. נינה מאוד אהבה לשחק עם אחיה הקטנים.
כשנינה הייתה בת ארבע קרה דבר גדול – בעצרת האומות המאוחדות שבארצות הברית הכריזו על הקמת מדינת ישראל. משפחת טוויל וכל הקהילה היהודית בחלב שמחו מאוד. אבל השכנים הערבים שלהם שמחו פחות – הם התפרעו ושרפו את בתי הכנסת. רוב הקהילה היהודית, ומשפחת טוויל איתם, ברחו מסוריה לביירות שבלבנון.
כשנינה הייתה בת שבע היא הלכה לבית הספר ששמו: ”כל ישראל חברים” (שמכונה כי”ח) בביירות. היה לה שם ממש טוב – דיברו שם בשפה שהיא מכירה – ערבית, ולמדו בצרפתית. הכי חשוב – היה לה שם הרבה חברים וחברות טובים. זה היה בית-ספר מצוין של הקהילה היהודית החלבית שבו הרגישה נינה שייכת.
השנים עוברות ונינה כעת בת שש-עשרה, וההתלבטות בפתח. יום אחד ההורים של נינה ביקשו לשוחח איתה על נושא חשוב – הם לא ידעו איך נינה תגיב אבל הם היו חייבים לספר לה. כבר הרבה זמן הם שומרים את התוכנית הזאת בבטן והגיע הזמן לגלות אותה לנינה. ”נינה” הם אמרו, “אנחנו חשבנו רבות והגענו למסקנה שמאוד חשובה לנו הציונות והחלטנו לעלות לארץ”. “את תעלי ראשונה לבדך, ואנחנו נעלה מיד אחריך”. אומנם הם ידעו שזה יהיה קשה לנינה לעלות לארץ ולעזוב את חבריה בבירות אבל הציונות הייתה חשובה מאוד להורים של נינה והם קיוו שגם לנינה יהיה חשוב לעלות לארץ ולגור בה ובהמשך אפילו להקים בה את משפחתה.
כשהם הודיעו לנינה היו לה רגשות מעורבים – בהתחלה היא כעסה מאוד היא לא רצתה לעלות לארץ ישראל לבדה ללא המשפחה שלה ופחדה מאוד מהאפשרות הזאת. מצד שני נינה ידעה כמה חשוב לעלות ארצה וזו אפילו מצווה!
לבסוף לאחר התלבטות רבה היא השתכנעה והבינה כמה זה חשוב לעלות ארצה אומנם ההחלטה הייתה קשה אבל בשלב הזה היא כבר לא יכולה להתחרט – הוריה הבטיחו לה שהם יגיעו ישר אחריה עם המשפחה והאחים היקרים שלה. נינה הגיעה לארץ ישראל במטוס. בדרך היא התיידדה עם קבוצת יהודים שהיו במטוס. כשנחתו היא נסעה לתל-אביב שם חיכו לה סבא, סבתא ודוד שלה. בזמן שהיא גרה בבית סבתה היא התחילה לעבוד כמוכרת כלי בית.
ימים עוברים והיא מכירה חברים חדשים. בקיץ היא נפגשת עם בחור נאה בשם אלברט – הם מתאהבים ומתחתנים בחתונה לא כל-כך מפוארת בתל-אביב, אבל באותו הרגע שנינה עומדת ליד בעלה לעתיד מתחת לחופה וטבעת האירוסין מחליקה לה על האצבע – היא יודעת שהגשימה את החלום של ההורים שלה והחלום שלה להקים משפחה בארץ ישראל.
אחרי כמה שנים הוריה ואחיה מגיעים ארצה. כעבור עוד כמה שנים נולדים לנינה ולאלברט שלושה ילדים לבכורה קוראים דליה לאמצעי קוראים יוסי ולשלישית קוראים שלי.
שלי כעבור שנים מתחתנת בעצמה ומולידה ארבעה ילדים לבכור קוראים איתמר, לתאומות: שירה והלל ולצעיר והאחרון חביב קוראים ינאי, וכאן קוראים יקרים הגענו בשרשרת הדורות אלי: ינאי. סבתי האהובה היא גיבורת הסיפור נינה ואני זוכה לספר את הסיפור המדהים הזה של סבתא נינה היקרה והאהובה שלי.
