למה דבורה כועסת
מאת: אמונה שירה פלג
כשדבורה חזרה מן הגן אִמהּ שמה לב כי פניה זעופות, דבורה כעסה.
“מה קרה?” היא שאלה, אך דבורה לא ענתה.
“קרה משהו?” ניסתה שוב אִמהּ לשאול.
“שום דבר, זה כלום.” השיבה דבורה בקול שקט ובגרון חנוק דמעות.
“אז למה את בוכה?” שאלה אִמהּ, הפעם בהלה נשמעה בקולה.
דבורה הבינה כי עליה לומר את האמת מפני שהלב אינו מחסן. היא החלה מספרת בגרון חנוק,
בעוד היא ממררת ומוסיפה לִבכות עוד ועוד.
“היום בבוקר” אמרה דבורה, “כשלקחת אותי לגן, כמו תמיד שמחתי”. לפתע נזכרה:
“רגע אִמא, את יודעת למה אני תמיד שמחה כשאת לוקחת אותי לגן?”,
“למה?”
“מִפני שאני מאוד אוהבת לשחק בגן עם חברתי הטובה הלל”
“אז למה בכל זאת את עצובה?” שאלה אִמה.
“אנחנו רבנו” ענתה דבורה, בעצב מעורב בכעס.
“על מה?” שאלה שוב אִמהּ,
“סבלנות, אִמא” ענתה דבורה.
“הלל ראתה אותי משחקת בתחפושות עם נועה ותמר.
היא שאלה אותנו אם אפשר להִצטרף. נועה צעקה ‘לא!’. והלל נעלבה ושאלה למה לא.
‘כי ככה’, הִשיבה תמר. פתאום הלל צעקה: ‘אני לא חברה שלכן יותר’.
תמר אמרה לה: ‘את בכלל לא היית חברה שלנו’.
הלל הלכה והחלה ממררת בבכי קורע לב.
רציתי ללכת אליה אך כולן הביטו בי ממושכות.
‘נו את משחקת או לא?’
‘לא!’ כך הכרזתי והלכתי
למצוא את הלל. אך לא מצאתי אותה”
דבורה לקחה נשימה. “חבל” הוסיפה בעצב .וכשסיימה לספר זאת לאמה קצת נרגעה.
“אני גאה בך דבורי שלי” אמרה אמא של דבורה.
“גאה בי?!” שאלה דבורה בתמיהה.
“בהחלט, כי היית מוכנה לשתף את הלל, למרות שידעת שיהיה לזה מחיר”
דבורה התרגשה ואמרה:
“מחר אדבר עם תמר, נועה והלל”. לבסוף היא נרגעה.
למחרת, דבורה דיברה עם תמר ונועה ואמרה להן שזה לא יפה. היא הסבירה להן שלכל אחת יש
הזדמנות להצטרף למשחק. תמר ונועה כמובן הסכימו איתה.
אחרי השיחה עימן דבורה הלכה לשוחח עם הלל על כך ואמרה לה שהיא מוזמנת בשמחה
להצטרף למשחק. דבורה הוסיפה שהיא דיברה עם תמר ונועה על כך והן מסכימות איתה.
הלל התרצתה והכל הסתדר.
נועה ותמר הגיעו אליהן והן שיחקו יחד בתחפושות ונהנו.
לפתע הביטה דבורה בהלל בהתרגשות ובסיפוק רב!
