ללמוד וללמד

ב”ה

מגיש: ידידיה שמעון מרום    כיתה: ה’   בית הספר: ת”ת הראי”ה

שם הרכזת: אוריה נגר           טל’ בבית ספר:08854842    דוא”ל בית הספר:[email protected]     שם המחנך: דקל ריינר

סיפור על הרב קוק-

ללמוד וללמד!

ההיכרות של הרב קוק עם צדיק הדור “הרב ישראל מאיר הכהן “הידוע בכינויו -“החפץ חיים”, היתה כבר בשנות ילדותו של הרב קוק. לצורך הפצת הספר – “חפץ חיים” שהופיע בעילום שם מחברו, הגיע המחבר לעיירת מולדתו של הרב קוק (גרוויה), והרב שלמה זלמן ז”ל, אביו של הרב קוק, התנדב לסייע לו בהפצת הספר.

כידוע, נזהר החפץ חיים מלגלות שהוא מחבר הספר, והציג את עצמו כמפיץ בלבד, אולם מהמגע הקרוב עם החפץ חיים, שלא הסכים לקחת עבור ספרו יותר מהמחיר הקצוב, ודיבוריו היו קצובים ומדודים, הבין הרב שלמה זלמן שזהו המחבר עצמו, הזמינו לביתו ואירחו בכבוד רב כיאה לרב גדול כמוהו. כך הכיר החפץ חיים את בנו בכורו של רבי שלמה זלמן – הרב קוק, וחיבבו.

הקשר האישי נתחדש ונתחזק אחרי חתונת הרב קוק, שהיה סמוך על שולחנו של חותנו הגאון:”האדר”ת” זצ”ל בעיירת פוניבז’. נוסף לידידות  שנולדה בבית אביו, נוספה עתה ידידות של בית החותן הדגול שאהבת נפש היתה בינו לבין החפץ חיים.

בביקור שערך החפץ חיים בפוניבז’, נשא ונתן בהלכה עם החתן הצעיר, והתרשם ממנו מאוד עד שהחליט החפץ חיים שהוא ראוי להצטרף לחבורת תלמידי חכמים כהנים שלומדים לומדי סדר “קדושים”, ועודד אותו שיקבל עליו לימוד עיון על סדר זה, שהוזנח במשך שנים רבות, שהרי כהן הוא, ושיבנה בית המקדש יצטרך לדעת את זה.

פעם אחת, כאשר שהה הרב קוק בדרך לארץ רחוקה, הגיעו אליו בבהלה אנשי הצוות של האוניה וביקשו ממנו: “אנא התפלל ל- ה’ שיציל אותנו מהסערה ההולכת וקרבה אלינו”. הרב קוק שמע את הדברים, ולאחר מכן פנה אליהם וענה: “אני אנסה, אולי אני אצליח הרי אני ‘איש פשוט’, ואתם בוודאי חשובים ממני”, הצטנע הרב. “התפללו גם אתם איתי, ואז אולי יושיע אותנו הקב”ה”. וכך, באמצע הים ,על ספינה ישנה, נראו הרב קוק ואנשי הצוות של האוניה ביחד עם נוסעי האוניה מתפללים ל-ה’ בצעקות ובבכייה גדולה. אבל למרות הכל, התחילה הסערה בעוצמה, הספינה הטלטלה מצד אל צד כקליפת אגוז, וחור גדול נפער בסיפון. כל יושבי האונייה ירדו למטה, אלא ששם הכל כבר היה מוצף במים והרוס. הם הגיעו למצב שהיו חייבים לזרוק כמה שיותר דברים מהאוניה בשביל שהיא תהיה קלה יותר ועם פחות משקל. הרב קוק זרק את כל חפציו לים,  העיקר שלא לוותר על ספרי הקודש היקרים שהביא איתו למסע. לאחר שהמצב רק הלך והחמיר והאוניה כבר התפרקה, נפלו כולם לים. הרב קוק המשיך ללמוד בספר אחד שהצליח להציל אלא שפתאום נשמע רעש חזק ומסוק נראה בשמים אנשי האונייה נופפו לעברו בפיסות בד לבנות, והטייס שבמסוק הזמין חילוץ שהגיע תוך 15 דקות. הרב קוק קפץ אל תוך האונייה השבורה למחצה ולקח ארגז חום מברזל שהעלה איתו לאונייה הגדולה והחדשה שהגיעה לאסוף אותם. בארגז היו ספרים שלקח עימו ולא הסכים לוותר עליהם. שהגיע הרב לארץ שאליה נסע , כולם כבדוהו מאוד והעריצוהו על המעשה שקרה עימו  באוניה.

 ההתעוררות של: “חיבת ציון” בימים ההם, הגבירה בלב הצדיק התמים בעל החפץ חיים, את האמונה והתקווה יש בכך מעין “דאתחלתא דגאולה”. דבר הישוב העברי החדש, המתפתח לו על אדמת הקודש ושהארץ נותנת את פריה בצורה יפה גרם לו לקרוא מתוך התרגשות: “העניין כבר מתחיל”.

אמונה זו נכנסה לתוך ליבו ונרקמה שם עם התמימות המוסרית העמוקה והקדושה שהיתה בו. סבור היה שאם רואים היום את ה-“אתחלתא דגאולה”, הלא יכול להיות כי מחר כבר יבנה בית המקדש ולא יהיו בנמצא כהנים הבקיאים בהלכות קורבנות, ועל כן החליטו יחדיו, ללמוד ולעסוק בסדר קודשים ולהתכונן לאותה שעה.

 פעם אחת שהיו שתיהם מסובים יחדיו, פנה אליו הרב בעל החפץ חיים מתוך אדיבות וחביבות ואמר לו:”יבטיח לי מר שימלא את בקשתי”. רבי אברהם יצחק, שידע להוקיר את ערכו של החפץ חיים השיב לאלתר:” יאמר לי כבודו מה בקשתו- ואני מבטיחו למלא אחר דבריו “.”בקשתי”, ענהו החפץ חיים,”כי תהיה לרב בישראל”.” רבנותו”,המשיך החפץ חיים את דבריו,”חשובה אצלי יותר גם מעבודתו בהלכות הקודשים.הנה מקום פנוי לרבנות בעיר זוימל ואני מקווה שיקבלוך באהבה ובכבוד.