ביום בהיר אחד, בבית הספר “רימון” בעיר תל אביב, התקיימה הפסקה פעילה.
כל ילדי בית הספר יצאו להפסקה לשחק בחצר. גם הילדה לירז מכיתה ב’2 יצאה לשחק עם חבריה. לירז וחבריה מאוד אוהבים לשחק בסולמות אשר נמצאים בשטח החצר. כאשר לירז התחילה לטפס על אחד הסולמות, היא מעדה ונפלה וקיבלה מכה חזקה ביד עד כדי כך שלא יכלה להזיז אותה.
המורה התורנית, שהייתה בחצר, ניגשה ללירז ושאלה מה קרה לה. חבריה סיפרו למורה את אשר אירע ללירז והיא מיד צלצלה לאמא שלה וביקשה ממנה לבוא לבית הספר.
חבריה האדיבים של לירז ליוו אותה לכיוון חדר המנהלת וחזרו לכיתתם בתום ההפסקה.
אמא של לירז הגיעה במהירות לבית הספר, המנהלת הזמינה אמבולנס ולקחו את לירז לבית החולים.
בבית החולים, הרופא האורטופד עשה ללירז צילום וראה שיש לה שבר ביד.
לאחר הצילום, נאמר ללירז שצריך לשים לה גבס. לירז בכתה ומאוד פחדה כי לא ידעה איך תסתדר עם זה והאם זה יכאב. הרופא ביקש שימתינו בחוץ והוא יקרא להן.
כעבור מספר דקות, הרופא קרא בשמה והכריז שעתה ישים לה את הגבס.
הרופא גיבס את ידה השבורה, ולירז הקטנה, על אף היותה כאובה ומפוחדת צלחה את הטיפול ללא כל תזוזה.
למחרת, לירז לא הלכה לבית הספר והמחנכת שלה שלחה לה סרטון של חבריה, בו הם מאחלים לה איחולי רפואה שלמה, געגועים ומחכים שהיא תחזור.
היה לה קשה לעשות תנועות עם היד ובנוסף, היה לה קושי להתקלח, להתלבש ולנעול נעליים ולכן אמא שלה מאוד עזרה לה.
כעבור 3 ימים, שלירז הייתה בבית ומאוד התגעגעה למחנכת ולחבריה, היא חזרה לבית הספר וסיפרה לכולם מה עשו לה בבית החולים.
היא הציעה לחבריה לכתוב ולצייר לה על הגבס והם ממש שמחו וכל הכיתה קישטה לה את הגבס, דבר אשר העלה חיוך על פניה.
לירז החרוצה למדה עם החברים בכיתה, אך לא יכלה לשחק איתם בחצר. בזמן ההפסקה, היא ישבה על הספסל בחצר והייתה מעט עצובה כשראתה את כל חבריה משחקים.
לפתע, כמה מחברותיה שמו לב שהיא יושבת לבד עצובה. הן מיד ניגשו אליה והציעו לה לשחק במשהו אחר כדי שגם היא תוכל להשתתף. לירז ממש שמחה ומיד שכחה שהייתה עצובה והיה לה מאוד כיף.
לאחר מספר שבועות, לירז הלכה עם אמא שלה לביקורת בבית החולים. היא הייתה צריכה לבצע צילום של היד, כדי לדעת האם ניתן להוריד את הגבס.
לאחר שהרופא ביצע את הצילום, הוא הודיע בשמחה ללירז שהוא מוריד לה את הגבס.
לירז הייתה מאושרת ושמחה שאין לה עוד גבס ביד.
