ליבי מתחת לכל עלי כותרת / יסכה
שלום אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי:
קוראים לי כלנית, כן …אני סוג של פרח.
יש לי הרבה קשיים, אני גדלה וחיה כרגע עד שיקטפו אותי- בעזה.
מאד מאד קשה לי לחיות שם.
יש שם הרבה מאד עשן. זה לא בריא ולא נעים לי. כשאני מסתכלת בשמיים, באוויר, ברוח ובכל מקום אחר, אני רואה עשן כבד ושומעת המון יריות.
זה מפחיד נורא, אני עוצמת עיניים ומנסה לדמיין: רוח נעימה נושבת, פרחים, אנשים, חיות מלאים שמחה. נוף ללא מסוקים מלאים בכלי נשק. אנשים שדואגים אחד לשני, אהבת חינם וחסדים. אבל אני יודעת שאני גדלה בשטח של עם שלא יבין ויקשיב לחלומותיי.
אחרי שאני מדמיינת וחולמת, אני פוקחת את עיניי ובכל פעם אני רואה אנשים שהורגים אחד את השני. נורא עצובה ובוכייה. אני מתפללת מאד שזה ייגמר בקרוב.
ואז פתאום, איש עם בגדים ירוקים התקרב אלי יותר ויותר, פחדתי שיקרה לי משהו.
הוא התכופף ואמר לי בלחש: “הלוואי שתישארי בריאה ושלמה” והלך והתרחק.
מאז ידעתי שהאנשים עם המדים הירוקים הם טובים ומעודדים.
כעבור כשעה אני רואה שיירה של אנשים בצבע ירוק. הם נזהרים שלא לדרוך עלי. כמה מהם מביטים בי וחלקם מלטפים אותי. הם אומרים לי :”את גיבורה ,שאת חיה וצומחת כאן בסביבה האכזרית הזאת. בכל פעם כשאנחנו עוברים כאן בפחד וביראה, את מעודדת אותנו”. עכשיו אני אמנם נבהלת מהמראות הקשים, אבל יש את האנשים הטובים שנותנים לי תקווה, שהמלחמה הזאת תגמר בקרוב.
