הקדמה: אני בת 8, קוראים לי אביגיל, ואני גרה בתל אביב. בסיפור הזה תשמעו יום אחד מהחיים שלי משני צדדים.
מצד אחד: קמתי בבוקר, צליל השעון מעורר חירפן אותי, אבל ממש לא היה לי כח לכבות אותו. זחלתי החוצה מהמיטה, ובמאמצי כיביתי את השעון . הלכתי למטבח אבל לא נשארו דגני הבוקר שאני אוהבת, אוףףףף! פתחתי את המקרר ואכלתי תפוח. כשבחרתי בגדים גיליתי שההורים שלי שמו את החולצה האהובה עלי במדף הכי גבוה, באסה! בחרתי בגדים, התלבשתי, מילאתי בקבוק, הכנסתי אוכל, ויצאתי עם אבי לבית הספר . בבית הספר גיליתי שהחברה הכי טובה שלי (נטע) לא הגיעה היום, אוףףףף! בהפסקת אוכל גיליתי שההורים שכחו לשים לי ממתק, אוףףףף! בסוף היום, אבא שלי איחר בעשרים דקות ולא היה לי מה לעשות, זה ממש מעצבן! בחוג ריקוד, הרבה בנות הפריעו, אוףףףף! בערב, לא היה מים חמים במקלחת, חבל!
מצד שני: קמתי בבוקר והשעון מעורר שלי צילצל, אולי לא היה לו את הצלצול הכי נעים בעולם, אבל זה נתן לי יותר מוטיבציה לקום ולהסתער על השעון! הלכתי למטבח וגיליתי שדגני הבוקר האהובים עלי נגמרו, אבל חשבתי שזה הזדמנות מושלמת להיפתח לעוד מאכלים. כשבחרתי בגדים גיליתי שההורים שלי שמו את החולצה האהובה עליי במדף הכי גבוה, אבל במקום להתעצבן ראיתי חולצה יפה שלא נראה לי שלבשתי אי פעם. אחרי שהתלבשתי והתארגנתי, יצאתי לבית הספר. גיליתי שנטע לא הגיעה לכיתה, אבל במקום להתעצב, חשבתי שזו הזדמנות מושלמת להיות עם עוד חברות.
בהפסקת אוכל ההורים שלי שכחו לשים לי ממתק, אבל במקום להתאכזב חשבתי שזה ממילא לא בריא. אבא שלי איחר בעשרים דקות, אבל במקום לכעוס חשבתי שזה זמן טוב להתרענן ולנקות את הראש. בחוג ריקוד הרבה ילדות הפריעו, אבל לי זה עזר כי הייתי עייפה וגם ככה לא היה לי כוח לרקוד. במקלחת לא היה מים חמים, אבל זה לא ביאס אותי כי ממילא היה לי חם. הלכתי לישון בתקווה לטוב ביום הבא.
מוסר השכל: תמיד לראות את הטוב
הסוף!
הסוף
