אשתף אתכם בסיפור אישי על מכונית מאוד מיוחדת ושונה שחנתה אצלנו בחניה ועל תחרות ארצית בזום. מה הקשר בין הדברים? ומה למדתי מכך? הצטרפו אלי למסע מרתק – ועד סיום סיפורי גם אתם תדעו.
סיפורי לא מתחיל במכונית, אלא בכיתה בשיעור השלישי לפני שבועיים. המורה טלי ערכה לנו מבחן בנושא ציצית, כיבוד הורים וקריאת שמע של המיטה. “תלמיד או תלמידה שיקבלו את הציון הגבוה ביותר ישתתפו בתחרות ארצית בזום וייצגו את בית ספרנו.” הודיעה המורה.
שכחתי לאכול בהפסקה כי כל כולי הייתי מרוכזת בלימוד החומר וכך גם עד שעה מאוחרת בלילה בביתי.
אתם שומעים? שלושה דפים שלמים ללמוד בע”פ והכול ביום אחד!!!
למחרת כאשר התרגשות שלי בשיאה הגיע שעת המבחן.
המורה טלי נתנה לנו דף עם שאלות על כל הנושאים שהיינו צריכות ללמוד בהלכות שבת.
האם התרגשתי? בוודאי, השאלות היו קצת קשות אבל משהו אמר לי בלב שאני טובה ושאני יכולה להצליח.
לאחר ההפסקה חזרה המורה טלי עם פרס קטן לכל אחת מאיתנו ובישרה לנו שזכיתי. שמחתי מאוד ונזכרתי במשפט שאמרו לנו פעמים רבות: “הצלחה באה לפני עבודה קשה רק במילון”.
אני אפילו לא יכולה לתאר לכם את ההתרגשות שלי, אני משחזרת כעת שכמעט ולא יכולתי לנשום מרוב ההתרגשות לקראת המבחן הארצי בו אשתתף למחרת.
למחרת בבוקר, לבשתי את חולצת המזל שלי ובאתי לבית הספר מוכנה ומצפה למבחן. פגשתי את המורה ליאורה שעדכנה אותי שבשעה השלישית היא תוציא אותי מהכיתה למבחן הארצי שיתקיים בזום.
נכנסנו לזום וראינו שיש 60 תלמידים ותלמידות שמשתתפים מבתי ספר שונים מרחבי הארץ. ישבתי בחדרה של ליאורה, כוס מים לידי ודרך החלון ראיתי חצר ובה תלמידים משחקים אבל אני הייתי מרוכזת בשאלות המבחן. היה זה מבחן אמריקאי ,וקיבלתי משוב מיידי לאחר כל לחיצה על תשובה במחשב.
ליאורה שאלה אותי בחיוך איך אני מרגישה ואני בחיוך גדול השבתי “סבבה” כי הובלתי על כולם.
ואז הגעתי לשאלה האחרונה…
אני לא מצליחה עד היום לשחזר למה לחצתי על הלחצן השישי למרות שהיו רק ארבע אפשרויות. ידעתי את התשובה הנכונה אך לחצתי בטעות על הלחצן הלא נכון!!! ניסיתי לבטל את הלחיצה, אך ללא הועיל. לא היתה כבר דרך חזרה. התוצאה היתה שבגלל הלחיצה השגויה הפסדתי בתחרות.
התחלתי כבר להרגיש את טעם הניצחון, אך בשנייה אחת הכל התהפך.
חזרתי לכיתה והתיישבתי ופתאום שמתי לב שהייתי כה מבולבלת שנכנסתי לכיתה אחרת שהייתה ריקה.
מה עושים? איך מתקנים את הטעות אני שואלת את עצמי תוך שאני הולכת בכיתה הריקה מקצה לקצה.
“לו רק הייתה לי מכונת זמן…” אני מהרהרת ,”הנה הפתרון!” צעקתי.
אני מדמיינת את מכונת הזמן שחונה בחניית ביתי, היא מבריקה וצבעה כסוף עם פסים אדומים ופנסים מאירים לכל אורכה ובמקום גלגלים היא נעה על מגלשיים מוזהבים.
ומה אעשה? אכנס למכונת הזמן, אתיישב על כיסא הנהג מול לוח מקשים ואחזור בזמן לדקה שלפני שלחצתי על התשובה הלא נכונה, אלחץ על התשובה הנכונה והופ זכיתי.
חזרתי הביתה מחייכת וסקרנית לפגוש את מכונת הזמן אבל לאכזבתי בחניית הבית חנתה רק המכונית הלבנה המשפחתית. עמדתי לידה ואמרתי לעצמי –אין ולא תהיה לי מכונת זמן.
מכונת זמן איננה פתרון ונזכרתי ברבי נחמן מברסלב שאמר “אין בעולם ייאוש כלל” ואז הבריקה במוחי האמת.
טעיתי ואת זה לא ניתן לשנות אבל אפשר ללמוד המון מהטעות, כי כל החיים טועים חשבתי, אבל חשוב ללמוד לקח. הפתרון הוא רק אצלי בראש והוא בטח לא נמצא בחנייה שבביתי.
לקחתי אחריות על הטעות שלי וחייכתי: “קיבלתי הזדמנות ללמוד מהטעות שלי”.
