השעה היתה שעת לילה מאוחרת כאשר עגנה האוניה בנמל חיפה. מסיפון האוניה ירדו הנוסעים בזה אחר זה, וביניהם האיש חיים ארלוזורוב. הוא פסע במהירות על הרציף ותוך דקות ספורות כבר מצא לעצמו מונית. “לפנסיון לה קטה בתל אביב בבקשה”, הוא ביקש מנהג המונית, ומיד פתחה המונית בדהרה לעבר הפנסיון. במבואה כבר חיכתה לו אשתו סימה ויחד הם עלו לחדרם.
היה זה ליל שבת, השעה היתה 21:30. חיים וסימה פסעו לאורך קו חוף הים בתל אביב כשלפתע הבחינה סימה בשני גברים שעוקבים אחריהם. השניים התקרבו אליהם יותר ויותר, ואז פנה אליהם הגבוה מבין השניים: “מה השעה?” הוא שאל את חיים. חיים ענה שאיננו יודע. מיד שלף הנמוך אקדח מכיסו וירה בחיים ושניהם נמלטו. חיים הובל לבית חולים ושם נפטר מפצעיו.
********
הנאשמים צבי רוזנבלט ואברהם סטבסקי נכנסו בזה אחר זה לבית המשפט. “אתם נאשמים בעוון רצח חיים ארלוזורוב”, הרעים השופט בקולו, “מה יש לכם לומר להגנתכם?” שאל.
“איננו אשמים. מעולם לא חפצנו במותו של חיים ארלוזורוב ובטח שלא עשינו זאת”, אמר צבי רוזנבלט. לאחר דיונים ארוכים זוכה צבי רוזנבלט, אך חברו אברהם סטבסקי הורשע ונידון לתליה.
ובינתיים בביתו של הרב אברהם קוק נשמעה נקישה בהולה על דלת הבית. אשת הרב ניגשה לפתוח את הדלת, בפתח עמד הרב איסר זלמן מלצר. “אני מעוניין לראות את הרב באופן מיידי” אמר הרב מלצר. אשת הרב הזמינה את הרב להכנס לחדרו של הרב קוק בו רכן בריכוז על תלמודו. “רבנו, שמעת את החדשות על הרצח?” “אכן, מזעזע” ענה הרב בקול כבד. “ושמעת מי הנאשמים?”, “כן, צבי רוזנבלט ואברהם סטבסקי”.
“אבא אחימאיר הואשם בהסתה שהובילה לרצח”, השלים אותו הרב איסר בקול עגום.
“מעניין מה יהיה פסק הדין” אמר הרב קוק בקול מהורהר. “כבר יש פסק דין”, ענה הרב איסר. “מהו פסק הדין?” שאל הרב קוק בדאגה. “צבי רוזנבלט ואבא אחימאיר זוכו מאשמה, אך אברהם סטבסקי הורשע ונידון לתליה” ענה הרב איסר.
“כיצד זה יתכן?! אברהם סטבסקי איננו אשם, אני יודע זאת!” זעק הרב קוק.
*******
“ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד”, סיים החזן את התפילה. בזמן שהחלו המתפללים להתארגן ליציאה מבית הכנסת, עלה הרב קוק לדוכן והיסה את כולם. “ברצוני לשאת דברים”, התחיל הרב “לפני כמה ימים הורשע יהודי יקר, אברהם סטבסקי, ברצח חיים ארלוזורוב על לא עוול בכפו ונידון למוות בתליה. ברצוני להודיע כי אני מאמין באמונה שלמה בחפותו ואלחם למען הוכחת צדקתו. מוכן אני להישבע ביום הכיפורים שחל בשבת, בזמן פתיחת ארון הקודש בתפילת נעילה שהוא חף מפשע”. הרב ירד מהדוכן ויצא מבית הכנסת. בימים הבאים פרסם הרב קוק מכתבים ומודעות כנגד הרשעתו של סטבסקי. לצידו של הרב עמדו הרב מלצר והרב פסח פרנק, ועל מכתביו חתמו שורה של רבנים נכבדים. בנוסף, נפגש הרב עם ראשי המנדט הבריטי בארץ ודרש לזכות את סטבסקי ולבטל את גזר דינו.
******
מאמציו של הרב קוק נשאו פרי וכל האישומים נגד סטבסקי בוטלו. מספר ימים לפני שחרורו, פנה אברהם סטבסקי אל ידידו אבא אחימאיר וביקש ממנו לכתוב עבורו מכתב תודה לרב קוק על פעילותו למען שחרורו. בדמעות חמות הודה סטבסקי במכתבו לרב והביע את רגשותיו ותודתו.
גם זאב ז’בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית וחברו של סטבסקי, שלח מכתב תודה לרב. במכתבו המרגש תיאר את הרב ככהן גדול.
ואולי באמת היה. מי יודע?
