לפני 28 שנים היה לי דוד גיבור וחזק קראו לו ירון .
היה יום חמישי בצהרים
ירון היה צריך לחזור לבית .הוא יצא מהבסיס ואז ערבים חטפו אותו ואחרי שהוא נלחם איתם הם הרגו אותו.
אני למדת מירון
לותר ולהיות זריזה
ירון תמיד היה אומר את הפסוק ”הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם”
פעם אחת כשירון היה בכיתה ח’ חבר של ירון שם לב שאחרי שכולם חוזרים לבית וירון נשאר בכיתה. החבר אמר לעצמו “אני חייב לבדוק מה ירון עושה” ..התחבא וחיכה לראות מה קורה .
ואז הוא ראה שירון עובר כיתה כיתה ומרים את כל הכסאות ומרים לכלוכים מהרצפה.
החבר לא התאפק ויצא מהמחבוא ושאל את ירון: “ירון מה אתה עושה? זה עבודה של המנקות!”
ואז ירון ענה לו: “למנקה יש ילדים, היא צריכה לחזור אליהם, אז אני עוזר לה כמה שאני יכול”
מאז בזכות ירון גם החבר נשאר יחד איתו לעזור למנקות.
אני לומדת מהסיפור הזה לעזור וצניעות כי הוא עשה את זה בשקט.
אני מתגעגעת אליו מאד!
