פעם היתה ילדה שקראו לה אביגיל והיא גרה בקריית שמונה שבצפון אבל בעקבות המלחמה משפחתה פונתה לאלון שבות. אביגיל הייתה האחות הבכורה, בת 11 וחצי והיו לה ארבע אחים:
איתי בן 9
נעמה בת 7
הדר בת 5
אריאל בן 3 וחצי
אמא אביטל עובדת סוציאלית
אבא דני עובד בנדל”ן אבל מתחילת המלחמה מגויס
וכאן מתחיל הסיפור שלנו.
בוקר אחד, אמא הכינה ארוחת בוקר, העירה את אביגיל כדי שתעזור לה ויצאה לעבודה.
אביגיל קמה, התלבשה והתארגנה מהר והלכה מיד להעיר את האחים שלה, קודם את איתי כדי שיעזור לה עם הקטנים וביחד הם העירו את שאר האחים וזירזו אותם להתארגן מהר כדי שלא יאחרו.
בשעה 7:16 כולם נכנסו למטבח כדי לאכול ארוחת בוקר, אביגיל זירזה את כולם לאכול מהר: “נו איתי אתה אוכל כמו צב! יאללה!” אבל היום במפתיע איתי קם על צד שמאל “דיי כבר להעיר לנו! תפסיקי להעיר לאחרים ותסתכלי גם על עצמך!” זה ממש הכעיס את אביגיל “אשמתי שאני לא רוצה שתאחרו לגנים ולבית ספר?”. איתי כבר ממש כעס. הוא לא ענה ורק קרא לאריאל ולקח אותו לשכנים כדי שייקחו אותו למעון יחד עם הבן שלהם. אביגיל רותחת מזעם מעיפה מבט לשעון ורואה שהשעה 7:28 ומבינה שהיא צריכה מיד לצאת ולקחת את כולם! הם ממהרים ויוצאים בריצה.
אחרי שהיא שמה את הדר בגן היא ונעמה הלכו לבית הספר.
הם נכנסו לשער בשעה 7:51 מזל חשבה אביגיל ונכנסה לכיתה והתישבה במקום.
אחרי שהמורה נכנסה לכיתה והם סיימו להתפלל המורה אמרה לאביגיל לצאת איתה החוצה לכמה דקות, “אביגיל אמא שלך אמרה לי להגיד לך שלפני כמה שעות אבא שלך נפצע ברגל בצבא”
“מה?” אביגיל שאלה מקווה בליבה שזה סתם חלום גרוע “אני יודעת שכרגע המצב הזה מלחיץ אבל אנחנו נעזור לך. עכשיו תיקחי את הדברים שלך אמא שלך מחכה לך באוטו” אביגיל נסערת ובוכה יצאה מהכיתה ומקווה בליבה שזה לא פציעה חמורה.
כשנכנסה לאוטו ראתה את אמא עם עיניים דואגות “אביגולי שלי אל תדאגי לאבא הוא גיבור וזה לא חמור כמו שחשבנו. בואי נאסוף את האחים שלך ונלך לבקר את אבא”.
אחרי הביקור אצל אבא אביגיל נכנסה הביתה ומיד הלכה להתקלח כדי לשטוף את המחשבות שלה. אחרי חצי שעה היא יצאה נקייה ורעננה. היא הסתכלה על הטלפון וראתה הודעה חדשה מאמא:
“אביגולי אני אצל אבא אני ישנה איתו בבית החולים, אני סומכת עלייך שתשמרי על האחים שלך.
מחר לא תלכו למסגרות ודודה ענאל תבוא לשמור עליכם. תעשו משהו ביחד עד שתלכו לישון. אוהבת אותך, אמא”. השעה הייתה 19:43 בערב, אביגיל כבר הרדימה את אריאלי והדר וישבה עם איתי ונעמה מותשים על הספה מול הטלוויזיה. פתאום אביגיל נזכרה שיש גלידה במקפיא, היא לקחה כפית והתחילה לאכול. “מה את עושה?” שאל איתי. “אני מתישה את הפחד”
אמרה אביגיל, איתי לא ממש הבין מה זה אומר אבל הוא קלט שאחותו מנסה להירגע ולא רצה להרוס.
בבוקר הילדים התעוררו ואביגיל התקשרה לאמא אבל היא היא לא ענתה, היא התקשרה שוב ופתאום שמעה צלצול טלפון מכיוון הדלת, היא ראתה את המפתח בחור של המנעול מסתובב, הדלת נפתחת ואמא עומדת בפתח! “אימוש!” צעקה אביגיל “חכי אביגולי יש לי הפתעה גדולה” פתאום אביגיל ראתה את אבא שלה מאחורי הדלת “אבא!!!!” צעקה אביגיל “אביגולי שלי התגעגעתי אלייך”…
