להציל את החברים
אליאב התעורר בבוקר יום הולדתו מלא שמחה והתרגשות. הוא חלם על המסיבה הגדולה שתכנן עם כל החברים: יגל, סהר, ליאם, רומי ולי-ים. אבל הבית היה שקט. לא היו קולות מהמטבח, ואיש לא קפץ להפתיע אותו. על הכרית מצא מכתב מסתורי שעליו נכתב באותיות אדומות: “לאליאב בלבד!!!”
הוא פתח את המכתב בידיים רועדות וקרא:
“אליאב, כל חבריך נעלמו! כדי להציל אותם, עליך לעבור מסע עם שש משימות מאתגרות. הראשונה: לך לפארק, חצה את גשר העץ התלוי, ופתח עשרה שקים כדי למצוא מפתחות. אחד המפתחות יפתח תיבה שמכילה את הרמז הבא.”
אליאב קפץ מהמיטה, לבש את בגדיו ורץ לפארק. הגשר היה גבוה, והפחד גבר עליו. “אני חייב להיות אמיץ”, לחש לעצמו, “החברים שלי זקוקים לי!” הוא צעד על הגשר הרועד, פתח שק אחרי שק עד שאסף את כל עשרת המפתחות. כשמצא את המפתח הנכון ופתח את התיבה, ראה בפנים תמונה של יגל ורמז: “יגל נמצא בכניסה לבית הספר”.
בבית הספר פגש את יגל שהיה כלוא במקלט. יחד הם קיבלו משימה להרכיב פאזל ענק באולם הספורט. הם התמודדו עם הפאזל הקשה, אך לא ויתרו. לבסוף, כשהפאזל הושלם, גילו רמז: “גשו לחצר”.
בחצר פגשו את ליאם, שצעק: “חשבתי שאשאר במקלט לנצח!” ליאם נתן להם מעטפה נוספת: “מתחת לעץ הלימון תמצאו תיבה ובה כתב חידה”. השלושה מצאו את התיבה, ובפנים היה כתב חידה בגימטרייה. אחרי מחשבה רבה הצליחו לפענח את המסר: “לי-ים נמצאת בכיתה ג’3”.
אליאב, יגל וליאם רצו לכיתה ומצאו את לי-ים מחכה להם. על הלוח בכיתה היה כתוב: “המשימה הבאה מחכה באגם שבפארק”.
בפארק ראו את רומי יושבת בסירה ללא משוטים במרכז האגם. “איך נגיע אליה?” תהה ליאם. “אני יודע להשיט קיאק!” הכריז אליאב, וחתר לעבר רומי. הוא הציל אותה והשיט אותה ליבשה. רומי הושיטה לו מכתב: “לך לחצר של סבא וסבתא שלך. שם תמצא קוביות עם אותיות. עליך להרכיב מילה שתשחרר את סהר.”
בחצר של סבא וסבתא, אליאב הביט בערימת הקוביות וניסה להבין מהי המילה. “זה קשור לחברים שלי” חשב. לפתע אורו עיניו: “המילה היא ‘חברים’!” הוא הרכיב את המילה, ותוך רגע נפל פתק שאמר: “גש לבית שלך”.
אליאב רץ הביתה ומצא את הדלת נעולה. דרך חריץ הדלת שמע את קולו של סהר: “המפתח בארון החשמל!” אליאב מצא את המפתח, פתח את הדלת, ונדהם לראות את כל חבריו ומשפחתו קוראים: “הפתעה!”.
הבית היה מלא בלונים, עוגה גדולה, ומוזיקה שמחה. חבריו הגישו לו מתנה מיוחדת – אלבום תמונות מכל ההרפתקה שעברו יחד.
“זה היה יום הולדת מיוחד במינו”, אמר אליאב כששכב במיטתו בלילה. “אין כמו החברים שלי!”.
