להסתכל במה שיש ולא במה שאין
היום היה בוקר רגיל קמתי בבוקר בשעה 7:00 התארגנתי והלכתי לבית הספר עם שירה
חברתי.
כשהגעתי לכיתה המורה נראתה נרגשת מן הרגיל,
היא אמרה את המשפט הידוע שכל בוקר היא אומרת: “בנות בוקר טוב, כולן לפתוח סידורים ולהתחיל להתפלל.”
כולן פתחו סידורים והתחילו להתפלל.
בסיום התפילה המנהלת נכנסה לכיתתנו ואמרה: “תגידו שלום לחברתכם החדשה תמה “…
כל הבנות הסתכלו על תמה ואז החווירו.
כולן חיכו שהמנהלת והמורה יצאו מהכיתה.
כאשר הן יצאו חברתי הטובה שירה צעקה לתמה: “המנהלת אמרה שנגיד שלום לחברה החדשה
שלנו לכיתה, אבל זה בכלל לא נכון אנחנו לא רוצות חברה כמוך.”
כל הבנות הסתכלו על שירה. גפן שולמית ויעל התחילו לצחוק על תמה ואמרו: “מה זה הבגדים האלה? את נראית מנקת רחובות.”
כל הכיתה התחילה לצחוק חוץ ממני. כולן הסתכלו עליי במבט מוזר, למה את לא צוחקת?
אבל אני ניסיתי להעמיד פנים שאני לא שמעתי אותם. פניה של תמה הפכו חיוורות ואני רק עמדתי מהצד וניסיתי לנחם את תמה.
חשבתי בליבי: “מסכנה תמה כולן מעליבות אותה.”
בהפסקה כולן הלכו לשולחן של שירה והתלחששו, כל פעם שתמה התקרבה למקום כולן צעקו עליה “לכי מה את מקשיבה לשיחות של אחרים?? זה לא יפה.”
וכך עברו שלושה שבועות שלתמה לא היו חברות. אחרי שלושה שבועות החלטתי שאני חייבת .לעשות משהו. שאני לא יכולה לשבת ולשתוק. בהפסקת 12 הלכתי לתמה שהתפלאה שאני צועדת לעברה. תמה שאלה אותי :”שקד! את באמת רוצה לדבר איתי? הרי כולן צוחקות עליי.”!!!
עניתי : “כן אני מתקרבת עליך כי נמאס לי שצוחקים עליך ומעליבים אותך.
אפשר לבוא אליך היום?.”
תמה ענתה: “מה?? את באמת רוצה לבוא אלי???”
ואני עניתי בביטחון: “כן, אני רוצה. אפשר?”
תמה ענתה בגמגום: “ב-בטח”
“מיד אחר הלימודים? “שאלה אותי תמה.
“כן,” השבתי.
פעם ראשונה ראיתי חיוך עולה על פניה של תמה .
אחר הלימודים הלכתי לשער ותמה כבר חיכתה לי שם ואמרה לי: “זוכרת? באים אלי.”
התחלנו ללכת לביתה של תמה.
האמת, גיליתי שהיא ילדה ממש חמודה היא גם מאירת פנים ושמחה.
יום למחרת הגעתי לבית הספר והחלפתי חוויות עם שירה.
סיפרתי לה על הממתקים שאכלנו והשטויות שעשינו,
ואז שירה אמרה לי: “באמת אולי שווה להיות חברה שלה.”
כעבור כמה דקות ראיתי את שירה ותמה משוחחות ביניהן.
גם שירה נהנתה בביתה של תמה, ולמחרת שירה החליפה חוויות עם שאר בנות הכיתה.
וכך עברו הרבה ימים כשכל יום בת אחרת מתארחת אצל תמה, או מארחת את תמה.
כעבור כמה שבועות תמה נהיתיה מלכת הכיתה.
כעבור שבוע שתמה מלכת הכיתה באה עוד ילדה חדשה לכיתה.
קבלת הפנים של הילדה החדשה הייתה כמו קבלת הפנים של תמה.
כולם צחקו עליה והעליבו אותה.
כולם חיכו שמלכת הכיתה, תמה, תצטרף ותעליב את הילדה החדשה. אך תמה נשארה דוממת, המחשבות רצו בראשה, איך להתייחס לילדה החדשה? ואז תמה נזכרה שגם היא היתה פעם אומללה כמו הילדה החדשה. ולכן, במקום לבזות את הילדה החדשה, תמה אמרה לילדה החדשה מול כולם: “איזה יפה את!!.”
כולן הסתכלו על תמה בפליאה ותמה הסבירה: “זוכרות שגם אני הייתי ככה? אתן זוכרות שגם אותי השפלתן ככה? ואז שקד באה אליי וראתה שאני ממש חמודה? ואז כולכן ניסיתן להיות חברות שלי וראיתן ששקד צודקת?”
כולן השפילו את ראשיהן ואמרו: “כן אנחנו זוכרות.”
“זה לא היה נעים. בטח גם לילדה החדשה זה לא נעים אז כולן להגיד לילדה החדשה רק דברים טובים”
סוף
