פעם הייתה ילדה ששמה היה גבי והיא הייתה היחידה שאהבה מאוד ללמוד, וכל שאר הבנות בכיתה שלה כל פעם היו אומרים לה: למה את אוהבת ללמוד?
זה מאוד משעמם…..
ילדה שקראו לה ליה הייתה אומרת לגבי: איך הגעת לפה?!
את ההפך מאתנו, ואת חייבת לעוף מפה!
וגבי אמרה לה: לא אכפת לי מה אתן אומרות, אני יכולה להתגבר!
אז את לא רוצה חברים?!,אמרה ליה.
אז אמרה גבי: מי צריך חברים?!
גבי נבהלה ממה שאמרה ורצה אל מחוץ לכיתה.
גבי חשבה לעצמה: מה אמרתי?
אני כזאת אגואיסטית.
ובינתיים, אמרה ליה לחברות שלה: גבי תשלם על זה שצעקה עליי!
אני יודעת, צעקה נועה חברתה של ליה.
אולי בהפסקות נציק לה, נמציא שקרים למורה שהיא הרביצה לנו.
רעיון טוב, אמרה ליה.
ביום למחרת הלכה גבי אל ליה וביקשה סליחה.
ליה אמרה: על מה חנונית.
אני רוצה שתודי בזה.
אז אמרה גבי: אני מודה בזה.
אז הלכה אליה אל הכיתה.
באותו יום היה מבחן וכשגבי קיבלה אותו היא התחילה אבל הפילה את עפרונה.
אחרי שגבי לקחה את עפרונה מהרצפה, ראתה שמבחנה מלא קשקושים בעט.
ראתה זאת גם מאיה ומאיה חשבה שהיא צריכה לעזור לה.
בהפסקה מאיה הלכה אל ליה ואמרה: תפסיקו לריב עם גבי!
ומה תעשי לנו, אמרה ליה.
אז אמרה מאיה: כלום, אבל אני יכולה לשאול אתכן האם הייתם רוצות שזה יהיה הפוך?
כמו הביטוי שלמדנו.
אז אמרה נועה: מאיה צודקת
כבר נימאס לי להיות רעה!
ונועה הלכה אל גבי כדי לבקש סליחה ולהיות חברה שלה, וכל שאר הבנות הלכו אחריה.
ליה אמרה: אתן משוגעות!
אז אמרה גבי: אם תרצי, תוכלי להיות אתנו.
אז ליה חשבה על מה כדאי לעשות.
ואז אמרה: נכון את צודקת, אני מצטערת.
וכך לגבי יש חברות והם חיו בשמחה רבה.
