להיות מי שאני!
פעם הייתה ילדה ושמה היה ליבי.
ליבי הייתה אוהבת מאוד לשחק עם חברים ומשפחה במשחקי קופסא. יום אחד ביום הראשון שלה בכיתה ו בבית ספר “שדות” היא הגיעה לבית הספר וראתה את החברות שלה ושחקה איתם במשחקים. היום הראשון היה לה ממש קצר היא חזרה הביתה וסיפרה לאימא רונית איך עבר עליה היום הראשון בבית הספר .היא אמרה שהיה לה ממש כייף ושהיא שמחה ללכת לבית הספר. למחרת בבוקר קמה ליבי מהמיטה והתחילה להתלבש ולהתארגן והלכה לבית הספר, היה לה שיעור חשבון ואז הפסקה, בהפסקה היא שיחקה עם החברות שלה בכדור ואז הגיע ילד מכיתה אחרת ולקח להן את הכדור, החברות של ליבי ביקשו מליבי שתלך ותחטוף לו את הכדור, היא הסכימה למרות שקצת פחדה ממנו כי הוא היה חזק ממנה אבל היה לחץ חברתי שהיא תלך וכולם אמרו לה ללכת, אז היא החליטה ללכת כדי שלא יכעסו עליה שאר הבנות. ליבי הלכה לחטוף לילד את הכדור וחזרה איתו לכיתה. בסוף היום כחזרה לבית אמא רונית קיבלה הודעה מהמורה שהבת שלה נתנה מכות לתלמיד וחטפה לו בכח כדור מהיד. ליבי הסבירה לאמא שלה מה קרה והתחילה לבכות שהיא בכלל לא רצתה לעשות את זה אבל החברות הכריחו אותה. אמא שלה חיבקה אותה ואמרה לה שגם אם יש לחץ חברתי מסביב ואמרים לה לעשות משהו שהוא לא טוב, היא צריכה להיות מי שהיא ולעשות מה שהיא חושבת שהכי טוב בשבילה ולא להשתנות בגלל חברות ובגלל מה שאומרים ומי שתישאר חברה שלה היא החברה האמיתית.
תאיר מולה
כיתה ה
בית ספר ישורון
פרדס חנה
