להיות מיוחדת מכל הכיתה

שם הסיפור: להיות מיוחדת מכל הכיתה

שם התלמידה: הילה צדק

הכיתה: ד’2

שם מחנכת: לבונה לשם

שם בית הספר. תתמ”ד נעם חומת שמואל

להיות “מיוחדת” מכל הכיתה

פעם אחת הייתה ילדה שלא היו לה חברות’, שמה אביטל. אביטל הייתה לבד בהפסקות ולא היה לה עם מי לשחק.

יום אחד, אביטל החליטה שהיא כבר לא יכולה, בהפסקות במקום ליהנות היא יושבת על ספסל ומשתעממת.

היא החליטה להיות יצירתית: כל יום היא תביא חפץ מעניין וככה כל החברות יתלהבו ויהיו חברות שלה, וכך היה.

כל יום היא הביאה חפץ מעניין אחר שקנתה מכספה האישי וכולן נהיו חברות שלה.

יום אחד אחרי הלימודים, אביטל הייתה בדרך לבית. היא עצרה בחנות, ומה שהכי הלהיב אותה בתצוגה של החנות היה מחשבון יפה שאפשר לשחק אתו משחקים.

מהר היא לקחה את המחשבון, רצה למוכרת ושאלה: “כמה זה עולה?” המוכרת ענתה:” 80 שקלים”. אביטל חשבה: בגלל שאני רוצה שיהיו לי חברות, אני אקנה.  אמא של אביטל (שירה) לא אהבה את כל העניין הזה “חברות בכסף”, אבל את אביטל זה לא עניין -העיקר שיהיו לה חברות.

למחרת, היא הראתה לכל החברות את המחשבון וכולן התלהבו ונהיו חברות שלה אפילו יותר.

הייתה ילדה אחת שלא אהבה את זה וקראו לה מעיין, היא טענה שכל הבנות בכיתה היו פעם רק חברות שלה ופתאום, זה כבר לא כך.

 מעיין התחילה גם להביא חפצים יקרים כדי שכולן יהיו חברות שלה כמו של אביטל.      

אפשר להגיד שמעיין הייתה עסוקה רק בתחרות מול אביטל.

כל פעם שמעיין הייתה מביאה חפץ, כל הבנות עברו אליה ולהפך- וכך קרה יום אחרי יום עד ש..

יום אחד מעיין הלכה לחנות ממתקים לחפש משהו מלהיב להביא לכיתה ולהפתעתה היא רואה בחנות גם את אביטל. היא התחבאה מהר בין הקופסאות, לקחה קופסא ורודה יפה עם סרט ומילאה אותה בשוקולדים שווים, שילמה ומהר יצאה. היא לא ידעה שאביטל רואה אותה וקונה בכוונה את אותה קופסא ואותם שוקולדים כמו שלה.

ביום לאחר מכן, גם מעיין וגם אביטל הגיעו לכיתה עם אותה קופסא ובנות הכיתה לא ידעו עם מי ללכת. כל בת החליטה בסוף עם מי להיות ויצא ש13 בנות בצד של אביטל ו13 בנות בצד של מעיין.

מעיין התחילה לשכנע את בנות הכיתה האחרות לעבור אליה ובאמת חמש בנות הסכימו.

אביטל נעלבה ורצה לכיוון שער בית הספר, בדיוק כשהגיעה, יצאה אמא מבית הספר ולא שמה לב שהשער נשאר פתוח. אביטל רצה מהר לכיוון הבית. כשהגיעה לביתה, אמא שלה הופתעה לראותה. אבל אביטל אפילו לא אמרה שלום לאמא שלה. היא זרקה את התיק ונכנסה לחדר. אמא שלה נכנסה לחדר ושאלה אותה: מה קרה אביטל? הכל בסדר? קרה משהו בבית הספר? אביטל ענתה שכן, וסיפרה לה את מה שקרה. אמא שלה הצטערה לשמוע את הסיפור ועודדה אותה. יותר מאוחר, אביטל שיתפה גם את סבתה וזה עזר לה מאוד. אמא של אביטל וסבתה נתנו לה עצה: לא לקנות יותר כלום והיא תראה שיהיו לה חברות בזכות עצמה.            

יום למחרת, אף אחת לא התייחסה לאביטל חוץ מאפרת- ילדה נעימה ומתוקה. כשמעיין ראתה שהן משחקות, ניסתה להפריד ביניהן ולא הצליחה. מעיין המשיכה לקנות דברים והבנות המשיכו להיות איתה. עד שיום אחד קרה דבר מאוד מפתיע- מעיין לא קנתה כלום וכל הבנות צעקו עליה.

מעיין הייתה בהלם והבינה את הטעות שהיא עשתה.

לאט לאט, חזרו כולן להיות חברות טובות באמת- בלי מתנות.

“אהבה שתלויה בדבר, בטל הדבר- בטלה האהבה”.