להיות ילדה חדשה
“אוף, בא לי לחזור לאמריקהֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱֱ!” אמרה ילדה זהובת השיער לעצמה. קראו לה נוגה. לפני חודשיים וחצי, היא ומשפחתה עלו לארץ מאמריקה.
היא התקשתה בלימודים כי לא הבינה את השפה העברית והיתה בודדה כי לא הצליחה לתקשר עם החברות. בכל יום היתה חוזרת לדירתה הקטנה ומשתעממת. יום אחד בצהרים החליטה נוגה ללכת לחפש עם מי לשחק. היא קמה מהספה ויצאה לגינה הקרובה לביתה.
נוגה הלכה ברחוב, לפתע פתאום, הבחינה בילדה חומת שיער היושבת על הספסל עצובה.
נוגה ניגשה אל הילדה ושאלה אותה “איך קוראים לך”? הילדה הביטה בנוגה מופתעת וענתה בלחש “איילת”.
“ולמה את עצובה”? הוסיפה נוגה לשאול.
“בגלל שאני עולה חדשה ואף אחת לא רוצה להיות חברה שלי” ענתה איילת. “יואו גם אני עולה חדשה” התלהבה נוגה ופתאום צץ רעיון למוחה.
נוגה שאלה את איילת: “את רוצה שנהיה חברות”?
“ברור! איך לא חשבתי על זה קודם?” ענתה איילת.
נוגה כל כך שמחה. מאז שהיא עלתה לארץ לא היו לה חברות והיתה בודדה בהפסקות. ואחר הצהרים. הן החליפו מספרי טלפון ונפרדו לשלום. למחרת בבוקר נפגשו הבנות בבית הספר הן נכנסו לכיתה. כעבור זמן קצר נישמע הצלצול להפסקת עשר כל התלמידות רצו ליטול ידיים. בסוף היום יצאו נוגה ואילת מבית הספר וראו את אמא של רינת אוספת אותה ומחבקת אותה מביה”ס.
לפתע התמלאו עיניה של איילת בדמעות. “מה קרה”? נוגה שאלה את איילת.
“אני לא יודעת אם אוכל לספר לך”, השיבה איילת.
“ברור שאת יכולה לספר לי” אמרה נוגה בחיוך ובמבט תומך.
“אני מניחה שאני יכולה לספר לך” אמרה איילת בהיסוס.. “כשהייתי בת 3 אמא שלי חלתה סרטן”
איילת לא יכלה לעצור את שטף הדמעות שהתפרץ לו, ” לאחר כמה ימים שנודע לנו שהיא חולה, הרופא אמר שנותרו לאימי שעות בודדות לחיות, כולנו היינו עצובים וכואבים מאוד. ואז נכנסתי לחדרה של אימי בביה”ח ואמא חיבקה אותי חיבוק אחרון ועצמה את עיניה”.
איילת השתתקה לרגע ופניה היו עצובות וכואבות מאוד… כעבור מספר דקות. נוגה תפחה על כתפה של איילת ואמרה לה: “תודה רבה ששתפת אותי בסיפור האישי שלך. אני ממש מצטערת לשמוע על אמא שלך..אני בטוחה שהיא היתה אישה מיוחדת. חשוב לי שתדעי שאני כאן למה שאת צריכה. את ילדה הכי גיבורה שהכרתי” “תודה” אמרה איילת בחיוך מעודד. “את החברה הכי טובה שהיתה לי בעולם!” “תודה” אמרה נוגה בחיוך והן יצאו מחויכות מבית הספר.
נוגה ואיילת המשיכו להיות חברות טובות ואפילו הקימו חבורה של בנות שפועלות למען עולות חדשות שאין להן חברות במטרה שיכירו בנות חדשות ויצרו קשרים חברתיים עם בנות שדומות להן. נוגה הביטה סביבה, היא היתה מוקפת בחברים ובחברות. היא חשבה לעצמה כיצד לפני כמה חודשים היא רצתה לעזוב את ארץ ישראל והיתה בודדה, וכיצד עכשיו היא מוקפת חברים והיא מרגישה שארץ ישראל היא הבית שלה ובחיים לא תעזוב אותה.
ואיילת, למרות הכל היא מאושרת. אולי אין לה אמא, אבל יש לה חברים טובים שתומכים בה. נוגה ואיילת לפני כמה חודשים היו לגמרי בודדות ובזכות ההיכרות והחברות שנרקמה ביניהן הן אפילו הקימו ארגון של בנות שעוזרות לעולות חדשות להתחבר לבנות.
אני חושבת שזה מה שאנחנו צריכות ללמוד מהסיפור הזה. שגם אם אנחנו עצובות או בודדות, לא לשקוע בזה, אלא להמשיך הלאה, לפעול ולחשוב כיצד אפשר להוסיף טוב.
ובנוסף, למדנו מהו הערך של חברות טובה -לעזרה, לתמיכה, לאוזן קשבת ולעשייה חיובית שתורמת לחברה כולה.
