להיות ילדה אלרגית / נעמה יעקובוביץ
הסיפור התחיל כשהייתי בת חצי שנה, אמא שלי רצתה להביא
לי לטעום מעדן גבינה. לא הסכמתי, פתאום התחילה לי פריחה מסביב לפה ופריחות בגוף. בהתחלה, אמא שלי לא הבינה למה אני מגיבה ככה, ולא מוכנה לאכול את המעדן. אז התחילו בדיקות, ביקורים אצל רופאים ובתי חולים, כדי לבדוק מה קורה איתי. ככה היה גם שאמא שלי ניסתה לתת לי לטעום חביתה.
בכיתי הרבה, סירבתי לאכול כל מיני מאכלים שכולם רגילים לאכול, ואחרי בדיקות ארוכות ורבות, ההורים שלי הבינו שאני אלרגית. לביצים, לחלב לגלוטן ועוד כל מיני אגוזים.
אז איך זה להיות ילדה אלרגית לכל כך הרבה מאכלים?
לא נעים. לא נעים שכל פעם שואלים אותי: “כל כך הרבה מאכלים אסור לך לאכול?!” , או יותר גרוע: “מסכנה, אז מה את אוכלת?!”
יש את המאכלים שאני רגילה לאכול, יש מאכלים שאני אוהבת יותר ואוהבת פחות, כמו כל אחד. פשוט הם לא מכילים מה שאסור לי.
כשהייתי קטנה, הרגשתי שונה, כמעט תמיד הייתי אוכלת מאכלים שונים משל שאר הילדות. תמיד הייתי צריכה להיזהר שלא לגעת במשטחים שהיו בהם מוצרי חלב או ביצים הרגשתי עצב.. למה דווקא זה קורה לי?
אם הייתי נוגעת בביצים או חלב הייתה לי פריחה בכל הגוף וזה היה מסוכן מאוד. היו פעמים שגם הייתי צריכה להגיע לבית חולים בגלל מגע או אכילה ממשהו שהכיל מאכל שאסור לי.
אם הייתי במקום שטיגנו חביתה – הייתי מרגישה צורך להשתעל והרגשתי לא טוב.
התחילה לי אסתמה, וגם עכשיו אני לפעמים צריכה משאף או אינהלציה כדי שאוכל לנשום טוב, ואני אפילו נאלצת להיעדר מהלימודים אם יש לי התקף אסתמה.
מגיל הגן עד כיתה ב’ היו לי סייעות רפואיות. לא כל כך אהבתי את זה, הרגשתי לא נעים. מה, אני צריכה מטפלת?! אני כבר גדולה כמו כל הילדות שאיתי.
אבל היו גם צדדים מהנים, כמו לדוגמה, בכיתה א’, במקום וופלים וביסקוויטים הביאו לי
חטיפים שאני אוהבת, אז זה לפעמים היה כיף.
ביקשתי מה’ שיעזור לי, שאוכל לאכול הכל, שלא אצטרך להיזהר כל הזמן, וכל פעם לדאוג אולי יש שאריות או חתיכות של ביצה, חביתה או מאכלים חלביים.
החלטתי שהאוכל לא יהפוך אותי להיות שונה מאחרות. הבנתי שלכל אחד יש את ההתמודדויות שלו. לי ב”ה יש משפחה וחברות טובות ועוד הרבה מתנות שה’ נתן לי, ולא כל אחד זוכה בהם.
השנה, התחלתי טיפול מיוחד אצל מטפלת שקוראים לה איריס והיא גרה בראש העין. כל כמה שבועות ההורים שלי נוסעים איתי אליה, והיא עושה לי טיפול מיוחד בכל מיני שיטות, כמו “מוח1”, קינזיולוגיה, פרחי באך ועוד שילוב של כל מיני שיטות מיוחדות. ברוך ה’, התחלתי לאכול גלוטן, ואפילו טעימות של חביתה וגבינה צהובה. זה לא מאוד טעים לי, כי אני צריכה להתרגל, ולפעמים כואב לי בפה. אבל זאת התקדמות מאוד מאוד גדולה ומרגשת. אני אומרת כל פעם את הפרק בתהילים “מזמור לתודה” כשאני טועמת משהו שעד עכשיו היה אסור לי וזה לא גורם לי לתגובה אלרגית.
אני עדיין לוקחת איתי לכל מקום את הערכה, שכוללת מזרק אפיפן, פניסטיל טיפות וג’ל ומשאף, אבל ההרגשה היא אחרת, הרבה יותר בטוחה.
אני רוצה לעודד את כל מי שעובר מצבים מסובכים והתמודדויות, ולומר: תמיד תבטחו בה’, והתפילות שלנו נשמעות. ברוך ה’ – התפילה שלי נשמעה.
