בשנה שעברה בל”ג בעומר ילדי כיתה ו’ תכננו לעשות מדורה גדולה עם מרשמלו ותפוחי אדמה. הם הזמינו את כולם מלבד ילדה אחת ושמה דניאל.
דניאל הייתה ילדה כזאת שאין לה הרבה חברים, בהפסקות היא הייתה לבד ובזמן שכולם שיחקו כדורגל בחצר היא הייתה נשארת לבד בכיתה ומסתכלת עליהם.
כמה ימים לפני ל”ג בעומר כל ילדי כיתה ו’ הלכו אחר הצהרים לחפש קרשים. הם חיפשו במשך שעה ברחבי השכונה ולא מצאו כלום.
הם ישבו וחשבו איפה הם יכולים להשיג קרשים, ולאחר כמה דקות של חשיבה אחד הילדים צעק שהוא יודע איפה הם יכולים להשיג הרבה קרשים.
הילדים שאלו אותו איפה המקום הזה והוא ענה שלפני כמה ימים הוא עבר ליד הבית של דניאל וראה שיש בחצר שלה מלא קרשים בכל מיני גדלים ושהוא חושב שאפשר ללכת לשם ולקחת כמה קרשים למדורה.
כל הילדים הסכימו לרעיון והם התחילו ללכת לכיוון ביתה של דניאל. כשהם הגיעו הם ראו מלא קרשים והם התחילו לשים אותם בעגלה שלהם עד שפתאום אבא של דניאל הגיע ואמר לילדים שהוא מזמין להם ניידת כי הם ביצעו גניבה וכניסה לשטח פרטי. הילדים נבהלו אבל לא היה להם לאן לברוח אז הם פשוט ישבו וחיכו.
כעבור כמה דקות הניידת הגיעה והשוטר יצא מדלת הנהג ואמר לילדים שיעלו לניידת ושהם הולכים להיחקר בתחנת המשטרה.
הילדים באו לעלות לניידת אך פתאום דניאל הופיעה בחצר ואמרה לשוטר שישחרר אותם ושהיא הרשתה להם לקחת את הקרשים האלה.
השוטר נכנס אל הניידת ונסע חזרה לתחנת המשטרה. הילדים לא הפסיקו להודות לדניאל על כך ואפילו הזמינו אותה לחגוג איתם את ל”ג בעומר. יום למחרת ילדי הכיתה השאירו מוקדם בבוקר מעטפה על השולחן של דניאל ובה נמצא מכתב התנצלות מכל הילדים.
הם כתבו שם על כמה שהם מצטערים שהם פגעו בה ושהם מבטיחים שלא יעשו דבר כזה שוב לעולם.
כעבור כמה דקות דניאל הגיעה לכיתה וראתה את המכתב על השולחן שלה. היא פתחה אותו והתחילה לקרוא, ומאוד התרגשה ובהפסקה היא נגשה והודתה לכל הילדים.
