לברוח מהבית
מאת: אדווה דודיין, כיתה ד1, המחנכת שרון רדי, בי”ס ממ”ד הרא”ל
היו היתה ילדה שקראו לה גלי. גלי אהבה מאוד לעזור לאימא שלה, לגלי היו שישה אחים קטנים. גלי עזרה לאימא שלה הרבה בבית, אימא שלה הייתה גאה בה, אבל גלי חשבה שאימא שלה מנסה לרמוז לה שהיא לא עובדת כל כך טוב. גלי המשיכה לעשות דברים טובים אבל היא עדיין הרגישה שאימא שלה לא גאה בה, גלי הייתה עצובה מאוד. יום אחד אימא נכנסה לחדרה של גלי, היא שמה לב שגלי בוכה על המיטה שלה, היא התיישבה לידיה ושאלה אותה: “מה קרה? האם קרה לך משהו בבית הספר עם החברות?”. גלי התביישה לומר שהיא עצובה בגלל אימא שלה, לכן היא אמרה שהחברה שלה מיה לא מתנהגת אליה יפה. אימא של גלי הציעה לה: “תדברו ביניכן ותנסו להשלים ולפתור את המריבה. אם זה לא יעבוד תבואי אלי, אני כבר אסדר את העניינים יחד עם המורה שלך”, “טוב, בסדר אימא, אני סומכת עליך” ענתה גלי. אימא יצאה מהחדר, וגלי חשבה לעצמה: “חבל שלא אמרתי לאימא שלי את האמת, היא הייתה אומרת לי מה היא חושבת”, גלי התחילה לחשוב עוד מחשבות רעות מאוד. ביום למחרת גלי הלכה ברגל לבית ספר וחשבה מחשבות, בצהריים היא החליטה לעזוב את הבית. היא הלכה חזרה הביתה, ארגנה דברים שהיא צריכה לדרך ויצאה מהבית. גלי התחילה ללכת אל מחוץ לעיר, בינתיים אימא שלה התחילה לדאוג, היא לא מצאה אותה בשום מקום, היא דאגה לה מאוד. אמא של גלי בקשה מההורים שלה שיקחו אליהם את ששת הילדים הקטנים, והיא התקשרה למשטרה שיעזרו לה לחפש את גלי. גם המשטרה חיפשה את גלי, אבל אף אחד לא מצא אותה בשום מקום. אמא של גלי הרגישה שהיא לא יכולה יותר, היא דאגה לגלי מאוד. בינתיים גלי הלכה מחיפה עד לתל אביב ברגל, ואז היא ראתה בפלאפון שלה 30 שיחות שלא נענו מההורים שלה, היא התחילה לדאוג. ואז גלי נזכרה בימים היפים שהיא הייתה עושה כלים במטבח ואימא שלה הייתה באה, מחבקת אותה ואומרת לה: “אלופה של אימא! אני גאה בך עד מאוד!”. היא הבינה שאימא שלה בעצם כל הזמן תמכה בה ואהבה אותה, ופשוט מרוב העבודה שהייתה לה היא לא הבינה כמה אימא שלה אוהבת אותה ותומכת בה ולכן היא חשבה מחשבות רעות בראש. גלי חשבה: “אני פשוט חושבת מלא עד שהראש שלי מתפוצץ ואני לו מבינה מה קורה, אני בלתי נסבלת, בטח כולם חושבים ככה, אוף! אני עכשיו בקצה השני של העיר, מה אני אעשה?”. פתאום עלה במוחה רעיון: “היום יש לאחי הקטן יוסף יום הולדת, אקנה פה משהו ואשקר להורים שהלכתי לסופר לקנות לו דברים ליום ההולדת ולא שמתי לב שהטלפון צלצל”. היא נכנסה לאחד מהסופרים שם וקנתה עוגה ובלונים. למזלה הרב היה לה הרבה כסף, היא הזמינה מונית והמונית לקחה אותה הביתה. גלי פחדה מאוד להיכנס לבית, אבל אחרי הרבה זמן היא אזרה אומץ, נכנסה לבית ושרה: “היום יום הולדת ליוסף! היום יום הולדת ליוסף! חג לו שמח וזר לו פורח היום יום הולדת ליוסף”. ההורים שלה מאוד חשדו אבל הם המשיכו לחגוג ואמרו: “שכחנו שיש היום בערב יום הולדת ליוספי החמוד”. אחר כך הם קראו לגלי ושאלו אותה שאלות: “למה לא ענית בפלאפון? ולמה הלכת בלי לשאול אותנו?”. גלי לא ידעה מה לענות, היא פשוט ענתה: “אני לא הצלחתי להתקשר מהפלאפון שלי וגם אני רציתי שאתם תהיו גאים בי”, “אבל אנחנו גאים בך מאוד!” אמרה אימא שלה. גלי עדיין לא הייתה בטוחה לגמרי, אולי קצת בטוחה, אז היא הלכה בלי לומר לילה טוב להוריה. אחרי כמה זמן אימא של גלי שמעה בכי מהחדר שלה, היא הלכה אליה ושאלה אותה: “מה קרה גלי?”, לאט לאט גלי סיפרה לאימא שלה את הסיפור שקרה ואימא שלה הבינה את הכול. גלי סלחה לאימא שלה ואימא שלה סלחה לה, הן סיפרו לאבא שלה את המעשה ובסוף םם המשיכו להיות משפחה רגילה עד עצם היום הזה.
לברוח מהבית
מאת: אדווה דודיין, כיתה ד1, המחנכת שרון רדי, בי”ס ממ”ד הרא”ל
היו היתה ילדה שקראו לה גלי. גלי אהבה מאוד לעזור לאימא שלה, לגלי היו שישה אחים קטנים. גלי עזרה לאימא שלה הרבה בבית, אימא שלה הייתה גאה בה, אבל גלי חשבה שאימא שלה מנסה לרמוז לה שהיא לא עובדת כל כך טוב. גלי המשיכה לעשות דברים טובים אבל היא עדיין הרגישה שאימא שלה לא גאה בה, גלי הייתה עצובה מאוד. יום אחד אימא נכנסה לחדרה של גלי, היא שמה לב שגלי בוכה על המיטה שלה, היא התיישבה לידיה ושאלה אותה: “מה קרה? האם קרה לך משהו בבית הספר עם החברות?”. גלי התביישה לומר שהיא עצובה בגלל אימא שלה, לכן היא אמרה שהחברה שלה מיה לא מתנהגת אליה יפה. אימא של גלי הציעה לה: “תדברו ביניכן ותנסו להשלים ולפתור את המריבה. אם זה לא יעבוד תבואי אלי, אני כבר אסדר את העניינים יחד עם המורה שלך”, “טוב, בסדר אימא, אני סומכת עליך” ענתה גלי. אימא יצאה מהחדר, וגלי חשבה לעצמה: “חבל שלא אמרתי לאימא שלי את האמת, היא הייתה אומרת לי מה היא חושבת”, גלי התחילה לחשוב עוד מחשבות רעות מאוד. ביום למחרת גלי הלכה ברגל לבית ספר וחשבה מחשבות, בצהריים היא החליטה לעזוב את הבית. היא הלכה חזרה הביתה, ארגנה דברים שהיא צריכה לדרך ויצאה מהבית. גלי התחילה ללכת אל מחוץ לעיר, בינתיים אימא שלה התחילה לדאוג, היא לא מצאה אותה בשום מקום, היא דאגה לה מאוד. אמא של גלי בקשה מההורים שלה שיקחו אליהם את ששת הילדים הקטנים, והיא התקשרה למשטרה שיעזרו לה לחפש את גלי. גם המשטרה חיפשה את גלי, אבל אף אחד לא מצא אותה בשום מקום. אמא של גלי הרגישה שהיא לא יכולה יותר, היא דאגה לגלי מאוד. בינתיים גלי הלכה מחיפה עד לתל אביב ברגל, ואז היא ראתה בפלאפון שלה 30 שיחות שלא נענו מההורים שלה, היא התחילה לדאוג. ואז גלי נזכרה בימים היפים שהיא הייתה עושה כלים במטבח ואימא שלה הייתה באה, מחבקת אותה ואומרת לה: “אלופה של אימא! אני גאה בך עד מאוד!”. היא הבינה שאימא שלה בעצם כל הזמן תמכה בה ואהבה אותה, ופשוט מרוב העבודה שהייתה לה היא לא הבינה כמה אימא שלה אוהבת אותה ותומכת בה ולכן היא חשבה מחשבות רעות בראש. גלי חשבה: “אני פשוט חושבת מלא עד שהראש שלי מתפוצץ ואני לו מבינה מה קורה, אני בלתי נסבלת, בטח כולם חושבים ככה, אוף! אני עכשיו בקצה השני של העיר, מה אני אעשה?”. פתאום עלה במוחה רעיון: “היום יש לאחי הקטן יוסף יום הולדת, אקנה פה משהו ואשקר להורים שהלכתי לסופר לקנות לו דברים ליום ההולדת ולא שמתי לב שהטלפון צלצל”. היא נכנסה לאחד מהסופרים שם וקנתה עוגה ובלונים. למזלה הרב היה לה הרבה כסף, היא הזמינה מונית והמונית לקחה אותה הביתה. גלי פחדה מאוד להיכנס לבית, אבל אחרי הרבה זמן היא אזרה אומץ, נכנסה לבית ושרה: “היום יום הולדת ליוסף! היום יום הולדת ליוסף! חג לו שמח וזר לו פורח היום יום הולדת ליוסף”. ההורים שלה מאוד חשדו אבל הם המשיכו לחגוג ואמרו: “שכחנו שיש היום בערב יום הולדת ליוספי החמוד”. אחר כך הם קראו לגלי ושאלו אותה שאלות: “למה לא ענית בפלאפון? ולמה הלכת בלי לשאול אותנו?”. גלי לא ידעה מה לענות, היא פשוט ענתה: “אני לא הצלחתי להתקשר מהפלאפון שלי וגם אני רציתי שאתם תהיו גאים בי”, “אבל אנחנו גאים בך מאוד!” אמרה אימא שלה. גלי עדיין לא הייתה בטוחה לגמרי, אולי קצת בטוחה, אז היא הלכה בלי לומר לילה טוב להוריה. אחרי כמה זמן אימא של גלי שמעה בכי מהחדר שלה, היא הלכה אליה ושאלה אותה: “מה קרה גלי?”, לאט לאט גלי סיפרה לאימא שלה את הסיפור שקרה ואימא שלה הבינה את הכול. גלי סלחה לאימא שלה ואימא שלה סלחה לה, הן סיפרו לאבא שלה את המעשה ובסוף םם המשיכו להיות משפחה רגילה עד עצם היום הזה.
