רציתי לשתף אתכם בסיפור שקרה לתמר לפני חג החנוכה.
יום אחד תמר אמרה לסבתא: “אני רוצה להכין הפתעה לאמא ולאבא, לכבוד חנוכה”, ענתה לה סבתא: “בטח אני אהיה שמחה לעזור לך. אולי נכין קרמבו?”. “כן! איזה כיף!” אמרה תמר. “טוב, אז למה את מחכה?” אמרה סבתא, “בואי נלך למטבח, תביאי סוכר וקמח”. “רגע, רגע! שכחת את הפרט הכי חשוב” אמרה תמר. “מהו הפרט הכי חשוב?” שאלה סבתא. “סינרים, שלא נתלכלך”, ענתה תמר, “כי אם לא נשים סינר, אמא ואבא יראו את הכתמים שעל הבגדים, ויגלו מיד את ההפתעה”. “איך שכחתי! נכון, אלך להביא סינרים לך ולי”.
סבתא הביאה סינרים, ואז שאלה את תמר: “תמר, למה את חושבת כל כך הרבה? בואי נתחיל”. “אבל סבתא, עוד מעט חנוכה, אולי נכין במקום הקרמבו לביבה?” שאלה תמר. “איזה רעיון מעולה!” אמרה סבתא.
תמר וסבתא הוציאו את השמן, וחיממו אותו במחבת. מיד כשהכניסו את הלביבה הראשונה לשמן, צלצל הטלפון. אלו היו אמא ואבא של תמר. תמר אמרה לסבתא: “אוי לא! בטח זה אבא ואמא, הם בטוח ירצו לקחת אותי עכשיו!”. תמר לקחה מיד את הטלפון ואמרה להם: “אמא, אבא, בבקשה תשאירו אותי עוד קצת”. אמא אמרה: “טוב, אבל רק עוד קצת.”
“בואי נמהר!” אמרה סבתא. סבתא מיד הכניסה את כל הלביבות אל השמן הרותח, וכעבור כמה דקות, מיד כשסיימו סבתא ותמר את כל ההכנות והבישולים, אמא ואבא דפקו בדלת.
תמר רצה לפתוח את הדלת, ובחיוך גדול אמרה: “אמא, אבא, ברוכים הבאים!”. “וואו!”, אמר אבא ומייד התיישב ליד השולחן. “איזה יופי!” אמרה אמא, “איזה ריח טוב”. אבא אמר: “בואו! אני רוצה כבר להתחיל לאכול!”.
אבא ואמא התחילו לאכול. קולות של “יאמי”, “אמממ” וגם “וואוו” עלו מהשולחן.
אמא אמרה: “תמר, את כזאת חמודה! את השפית הקטנה של הבית!”.
כולם נהנו יחד, שיחקו בסביבונים, הדליקו חנוכיה והיה לכולם כיף ממש.
