בס”ד
לא רק שם של חיה
:
כתבה: רעות דויטש
כיתה ו’ בנות
ביה”ס מוריה תל אביב
בס”ד
לא רק שם של חיה
“דניאל, מה נשמע?” שאלתי את חברתי.
“סבבה, איך היה לך המבחן? לא הספקתי לדבר איתך, הייתי צריכה לצאת בזריזות מביה”ס כדי להגיע לספריה לפני שתיסגר…”
לא חדש לי שדניאל תולעת ספרים רצינית. כל יומיים היא הולכת לספריה…זאת דניאל.
לפעמים היא קצת חופרת.. אבל אני מתה עליה. היא תמיד לצידי כשאני צריכה אותה.
“המבחן לא היה משהו… כי…”
דברי נקטעו כשאבא, אמא ונטע, אחותי הגדולה, פרצו לחדרי בסערה.
“טוב, דניאל, אני חייבת לנתק. להתראות.”
“להתראות” היא ענתה.
נבהלתי מאוד. למה הם כל כך נסערים? מה כבר קרה?
לפני שהספקתי לשאול, אמא אמרה:
“מאיה, מתוקה שלי, אנחנו צריכים לדבר איתך על משהו.”
“אה… אה.. לנטע, לנטע שלנו יש… סרטן.”
לפתע, פניי הפכו מאדישות למבוהלות. עיניי הוצפו דמעות כמו אוקיינוס.
“סרטן?? לנטע?? איך זה הגיוני??”
“אנחנו גם עוד לא מעכלים.” אבא ניסה להרגיע אותי, אך הוא נראה חושש מתמיד.
“זה לא נכון! זה… זה סתם סיוט! אני עכשיו אתעורר!” צבטתי את עצמי בכף היד, אך הרגשתי את הכאב. את האמת, הרגשתי כאב יותר בלב מאשר ביד.
קפצתי אל המיטה ונכנסתי בתנוחת עובר תחת השמיכה.
לאחר כמה שניות רצתי וחיבקתי את נטע. “אני אוהבת אותך”
“אני גם, מאיוש שלי” היא ענתה.
מפניי זלגו דמעות ללא הפסקה. עד שעיניי נעצמו.
בס”ד
חייגתי אל דניאל, וסיפרתי לה מיד את הכל.
“באמת?! אה… אל תדאגי, יהיה בסדר. לבת דודה שלי היה סרטן לפני 4 שנים, היא הבריאה לאחר שנה, ועכשיו היא מרגישה מעולה!”
שמחתי שדניאל ניסתה לעודד אותי, אך לא נרגעתי. פחדתי.
“ומאיה? אני תמיד פה בשבילך” היא הוסיפה.
“אני מעריכה את זה, דניאל. תודה.”
-לאחר 8 חודשים-
קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מזוהה, אך.. לא ציפיתי למה שקרה.
“הלו?” אמרתי אל הטלפון בצפייה לתגובה של חברה, או קרוב משפחה…
“הלו?? מאיה??”
“כן, מי זה? מה אתה רוצה?” עניתי בפחד.
“תקשיבי לי טוב עכשיו!!! התרופה האחרונה שיכולה להציל את אחותך, נמצאת בידנו!! אנחנו רוצים שתביאי לנו כסף. הרבה כסף!! ואם לא.. את יכולה לשכוח מאחותך! שמעת אותי??” “ושאני לא אשמע שערבת עוד אנשים בסיפור הזה, הבנו?”
ניתקתי את השיחה בבהלה.
קפאתי במקום. לא יכולתי להוציא הגה מפי.
מאיפה אני אשיג כל כך הרבה כסף? ואם לא אשיג, מה יקרה לאחותי?? ואני לא יכולה לספר לאף אחד! מה אני אעשה???
לפתע צץ במוחי רעיון… אבל.. מה הסיכוי שהוא יעבוד?
בס”ד
-לאחר חודש-
לשמחת כולנו, הכל הסתדר!! המון אנשים תרמו כסף, והעברתי את הכסף לפושעים. לאחר
מכן סיפרתי לאבא ואמא, הגשנו תלונה במשטרה, והוחזר לנו כל הכסף! עכשיו, כולם
קוראים לי גיבורה, אבל זה בכלל לא חשוב לי.
העיקר שאבא, אמא, נטע ואני, שוב מאושרים. הכי מאושרים בעולם.
-סוף-
