לא מהעולם הזה
לפתע האור כבה. לא ראיתי כלום. היה חושך מוחלט. לרגע היה שקט ואז התחילה מהומה גדולה, ליזי והשועל נבחו כמו מטורפים ושמענו קול שאף פעם לא שמענו.
אבל רגע, אני אחזור כמה שעות אחורה כדי שתבינו.
השעה הייתה שעה ארבע הייתי באמצע המתח של הסרט. ואז אמא של הגיעה הביתה ואמרה לי לכבות את המסך, צעקתי לה: רגע! מהחדר שלי. והיא אמרה לי לכבות עכשיו ושאין לה כוח להתווכח איתי, כי היה לה ‘יום מתיש בעבודה’. אמרתי לה שאני בשיא המתח ושעוד רגע אני אכבה, והיא אמרה לי: עכשיו לכבות, מייד, ואין לי כוח להתווכח. התעצבנתי ואמרתי: טוב, אפשר להזמין חברה? כן! היא ענתה. כמובן שהזמנתי את רימון, החברה הכי טובה שלי. התקשרתי אליה ואמרתי: הי רימון, רוצה לבוא אליי? היא ענתה לי: כן, אני באה עוד חמש דקות’. כשרימון הגיעה שאלתי אותה אם היא רוצה שנלך לספרייה? היא אמרה: כן, טוב, יאללה, למה לא?. הדרך היחידה שמובילה לספרייה היא דרך סניף בני עקיבא. לוקח 5 דקות להגיע לסניף ואז עוד 7 דקות להגיע לספרייה. הגענו לסניף ושמענו נביחה ויללה (באותו הזמן) מוזרות. הלכנו לעבר הסניף ושמענו את אותו הקול המוזר. ראינו משהו זז בין הצללים ושמענו עוד קול אבל הפעם לא את הנביחה/ יללה, קול אחר, רשרוש בין השיחים. לפתע יצא מתוך השיח שועל קטן וחמוד הוא התקרב לעברינו, רצינו לברוח (כי חששנו שהשועל חולה במשהו) אבל משהו כאילו עצר בעדינו. משום מקום ליזי הכלבה שלי רצה אלינו, באמת שאני לא יודעת מה גרם לה לא לנבוח על השועל הקטן.
אוקיי, עכשיו הבנתם איך הגענו למצב הזה? יופי.
לפתע האור כבה(מחוץ לסניף). לא ראיתי כלום. היה חושך מוחלט. לרגע היה שקט ואז התחילה מהומה גדולה, ליזי והשועל נבחו כמו מטורפים ושמענו קול שאף פעם לא שמענו. זה היה קול של רוח חלשה, לחישות כאלה, מפחידות. פתאום ראינו אור בצבע ירוק משולב עם ורוד בהיר, מהחדר של השבט. האור יצא מתוך החריץ של הדלת. רימון הסתכלה במבט חושש ואמרה: בואי ניכנס. אמרתי בציניות: כן, יאללה, בואי ניכנס ונסכן את החיים שלנו. היא הבינה את הרמז וצחקה קצת. אבל חזרה ואמרה טוב, אז בואי ניכנס בזהירות. לאט לאט התקדמנו לעבר החדר בסניף, לאט לאט התקרבנו לעבר הסכנה. האור גדל. וכל צעד שהלכנו קירב אותנו לעבר הלא ידוע. פתחנו את הדלת, חיממנו את הגרון לצעוק אהההההההההההההההה. וראינו אנשים ורודים עם שלש אוזניים. ובדיוק כמו שתכננו צעקנו אהההההההההההההה. וליזי והשועל נבחו כמו מטורפים. גם האנשים המשונים צעקו. מעט זמן אחרי כל הצעקות אמרנו להם: היי מאיפה אתם? הם ענו שהם מכוכב מאדים, ושהם מתגעגעים הביתה הבייתה למרות שהגיעו לפני דקות אחדות. אמרנו להם שנעזור להם לחזור הביתה. שאלתי אותם אם הם נכנסו לכאן מתוך חפץ? הם אמרו שהם חושבים שהם נכנסו דרך הספה. אמרתי להם שינסו לשבת על הספה. המבוגרים שביניהם ניסו ונעלמו אבל כשהקטן התיישב, לא קרה כלום. ידעתי מה זה אומר: השער נסגר. אמרנו לקטן שהשער לעולם שלו נסגר הוא לא הבין אותי. רימון הרימה אותו בידיים ואמרה אולי ההורים שלי יסכימו לאמץ אותו. לרימון אין חיית מחמד. כל אחת חזרה הביתה. לרימון הסכימו להשאיר את החייזר ולי הסכימו להשאיר את השועל.
