עוד יום, שאני קם בבוקר ורואה מהחלון את הכלב של השכן,
הוא תמיד מעיר אותי !! ואני רוצה לישון!! אז אני צועק: “מה אתה נובח תהיה בשקט קצת”
כן ככה זה היה כל בוקר ואז הוא היה מקפל את האוזניים ונובח בקול חלש – הייתי גם שמח
וגם עצוב, שמח בגלל שהוא מפסיק להרעיש לי ועצוב בגלל שקצת ריחמתי
עליו . אבל בוקר אחד לא שמעתי ולא ראיתי אותו ושאלתי את עצמי איפה הוא יכול להיות?
ואיכשהו התגעגעתי ודאגתי לו ולא הבנתי איפה הוא
אז מהמיטה וירדתי לשכן והוא פתח לי ואמרתי “סליחה איפה הכלב שלך?”
והשכן לא אנה הפנים שלו נראו עצובות ושאלתי שוב : “סליחה איפה הכלב שלך?”
סגר את הדלת .וככה 3 ימים כל יום 5 פעמים. ביום השלישי בפעם החמישית
בתי ושאלתי : “סליחה איפה הכלב שלך ” ואז הוא אנה לי
“האמת שגם אני לא יודע” ואז החלטתי שאני אמצא את הכלב! אמרתי לשכן :
“אני אמצה לך את הכלב ” והוא אמר “תודה לך אני מאמין שאתה תמצא את הכלב ” הוא
חייך וסגר את הדלת .קודם כל שאלתי את אמא ואבא . אמא שלי אמרה שזה מעשה יפה
אבל אבא שלי אמר שאני יחזור ליפני השקיעה אמרתי “אני מבטיח שאני יחזור לפני השקיעה”
וגם היה לי שעון ואז החלטתי לחפש בפארק כי בפארק כלבים אוהבים לשחק וגם הוא יודע
את הדרך לפארק בעל-פה אז החלטתי ללכת לפארק . ובפארק היו מלא כלבים . אז חיפשתי
וחיפשתי… עד שהתעייפתי ונשכבתי מתחת עץ דקל .ואחרי כמה דקות שמעתי נביחות מוכרות
הסתכלתי אחורה ומה ראיתי ? את הכלב ! וצעקתי לו: “עצור עצור” חשבתי לעצמי בטח הוא
חושב שאני כועס עליו ואולי בגלל זה הוא ברח , אז רדפתי אחריו בכל הכח עד שלא יכולתי לרוץ
עוד עצרתי והסתכלתי בשעון והשעה הייתה 5:30 אז הסתכלתי וראיתי שגם הכלב התעייף ועצר
לנוח אז הלכתי אליו בלי שהוא ישים לב וליטפתי אותו , הוא נבהל , התסכל , וכשראה שאני לא
פוגע בו קפץ עליי ונרגע , הייתי ממש שמח ולא האמנתי שאני מצאתי אותו! הוא לא רצה לחזור
הבייתה ניסיתי במשך חצי שעה להביא אותו הבייתה עד שהוא הסכים לבוא איתי, לקחתי אותו
הבייתה כשהשכן ראה אותי עם הכלב הוא אמר: ” אתה פשוט ילד מופת”. עליתי במדרגות לבית
וממש לפני שפתחתי את הדלת נזכרתי שהירח כבר בשמיים ואני הבטחתי לחזור לפני השקיעה,
וקצת פחדתי שיכעסו עליי, ירדתי אל השכן לבקש עזרה, דפקתי על הדלת שלו הוא פתח ושאל:
“שלום, מה אתה צריך?”
עניתי: “אפשר עזרה? אני הבטחתי להורים שלי שאחזור לפני השקיעה ולא הספקתי, אני קצת
מפחד שיכעסו עליי” הוא חשב קצת ואמר: “קודם כל הם ההורים שלך, פשוט תספר להם למה
התעכבת וחזרת מאוחר יותר ואתה להבא תהיה יותר אחראי לחזור בזמן, אני בטוח שהם יבינו
אותך, לך תנסה” אמרתי “טוב , תודה” עליתי לבית שלי נכנסתי ואז אמא שלי חייכה עלי וגם
אבא שלי ולא הבנתי למה באתי להגיד סליחה על זה שאיחרתי ואז אמא שלי אמרה : “סתם
השכן תיכנן את זה עם הכלב ואיתנו ואז עשינו אתגר כדי ליראות מה תעשה ועכשיו תקבל את
הפרס – אופניים !!
וזהו ככה זה ניגמר… טוב לא באמת ניגמר … אמא שלי ביקשה ממני לשטוף
כלים ואז הרגשתי שבא לי להתעצבן ואז צעקתי : “מה זאת אומרת ?תישטפי את !!! “
ואז הלכתי לחדר בעצבים ואמא שלי באה לחדר שלי ושאלה : “הכול בסדר ? למה התעצבנת כל
כך?” התחלתי לבכות “לא יודע מה קרה לי” אמרתי בבכי : ואז אמא ואבא שלי שאלו איך מצאתי
את הכלב סיפרתי להם את הכל והם אמרו אתה פשוט ילד של נחת ! וכשהלכתי לבית הספר
אמא שלי כתבה לי פתק נחת כל החברים שלי אמרו לי כל הכבוד . ושרו לי בהפסקה ואז
חזרתי הביתה מאושר מאוד ואמא שלי שאלה אותי “למה אתה כל כך שמח” ? ואני
סיפרתי לה איך הילדים עודדו אותי ושימחו אותי , סוף טוב הכל טוב.
