לא בוכים על חלב שנשפך

לא בוכים על חלב שנשפך

 

מאת: אביגיל פריד, כיתה ד’3, בית הספר “מורשת זבולון”, גבעת שמואל.

 

קוראים לי יואב. אני אוהב לקרוא ספרי מתח, בבית ספר אני סגן יושב ראש מועצת תלמידים (כיתה ה׳), 2 החברים הכי טובים שלי הם יהל ויונתן, והם גם במועצה.

ביום ראשון ב17:00 ישבתי בספה וקראתי את הסדרה האהובה עלי, ״שליחות חשאית״, כשלפתע צלצל הנייד. יהל הופיע על הצג וכמובן שעניתי.

״תגיד, שמעת על שביתת המורים?״

״לא״.

״טוב זה ברור..״

״נו, אם יש שביתה אז אין מחר בית ספר, לא?״

״כן, אז חשבתי שתרצה לאסוף את כל המועצה ביחד ונועה, יושבת הראש תהיה המנהלת ותקבע את החוקים, מה אתה אומר?״

״נשמע טוב״.

״אז נאסוף את המועצה?״

״כן״.

״ביי״.

״ביי,״ אמרתי וניתקתי. האמת? זה רעיון לא רע בכלל, כי אם נועה המנהלת אז אני הסגן! וכל שאר חברי המועצה הם המורים.

התקשרתי אל יונתן ועדכנתי אותו. הוא גם היה די נלהב.

הודעתי לנועה ושאלתי אותה מה דעתה, והיא אמרה שזה נשמע טוב ושבשש יתקיים זום.

אז בשש התקיים זום וכל המועצה הסכימה, איזה כיף!

הודעתי לכל הכיתה וכולם אהבו את הרעיון. כל ילד מהמועצה הודיע לכיתה שלו. כולם התרגשו, חוץ מהקבוצה הכי ׳צדיקה׳ בבית ספר. אני לא מבין אותם- מה יש?- אסור לעשות קצת כיף? אבל עכשיו אי אפשר לעשות יום כיף. כי צריך את כולם. מה אני עושה? טוב, צריך לחשוב. מה גיא ונועם ורועי היו עושים? קודם כל אוספים נתונים על החבורה:

• הם אוהבים ללמוד,
• הם עקשנים,
• הם תמיד מוצאים חן בעיני כל מורה.
• הם מאוד אוהבים שוקולדים וטלוויזיה.

כן! יש לי רעיון! אני צריך אבל המון כסף בשביל זה…

שאלתי את יונתן ויהל, בקבוצה שלנו, אם הם מוכנים לתרום מדמי הכיס שלהם. עד שיענו, אסביר את הרעיון שלי:

אם הם מאוד אוהבים שוקולדים וטלוויזיה נוכל ׳לשחד׳ אותם, ולאסוף מכל המועצה את הדמי כיס שלהם, לקנות להם כרטיסים לקולנוע ושוקולדים. הנה! יונתן ויהל אומרים שבשמחה והרעיון שלי כל כך טוב. איזה כיף! נועה הסכימה שזה רעיון מעולה. עכשיו היא מודיעה בקבוצה של המועצה… ו… הנה! מיד קופצות מיליוני הודעות בסגנון של: ״כן, בשמחה, יש לי, ואני יכול לתרום 20 שקל.״

איזה מזל שיש בחבורה הזאת 10 ילדים, כרטיס לקולנוע עולה 20 שקל, כל ילד מהמועצה תורם 20 ש׳׳ח ו-210 תלמידים במועצה! ובחישוב מהיר זה מתאים בדיוק, גם לשוקולדים.

אז אספנו כסף ועכשיו נותר רק ׳לשחד׳ את ה׳צדיקים׳. כמו שאמרתי, כולם מאוד אוהבים שוקולד וטלוויזיה, אז זה נראה קל לשחד אותם.

למרבה הפלא זה לא היה קל: שכחתי נתון אחד: הם ע-ק-ש-נ-י-ם!

זה היה קשה. אבל בסוף אני לקחתי את העניינים לידיים במקום נועה והצלחתי. יש מחר יום כיף! ואני הסגן מנהלת!

למחרת קמתי, התלבשתי והלכתי לבית ספר. שיירה שלמה של המועצה התקדמה עם בלונים ושלטים, ועצרה בשער. פתאום בא השומר, אלירן, שתמיד היה נחמד, ושאל: ״מה זה?״ אף אחד לא הבין מה הוא עושה פה, הרי יש שביתה היום לא? נועה הגיבה ראשונה: ״יש שביתת מורים היום, אז החלטנו, כלומר- המועצה, לעשות מסיבה בבית ספר, משהו רע?״ ״לא,״ אמר והמשיך אלירן: ״פשוט השביתה מחר.״

״אופס…״