לפני המון המון שנים הייתה ילדה בשם לאקי, לאקי הייתה אוהבת לשמוח, לחייך , לצחוק, לשיר…
אבל היא כבר לא הייתה ככה מאז התאונה של אבא שלה, כשלאקי הייתה בת 8 אבא שלה מת בתאונת דרכים, הייתה סערה וירד שלג ובגלל השלג הרב הוא לא ראה והתנגש באיש שרכב על סוס.
הביאו אותו מהר לבית חולים. בדקות האחרונות לפני מותו הוא הוריש לאמה של לאקי טירה מפוארת ועדר סוסים, וללאקי הביא מעטפה וביקש ממנה לפתוח אותה רק אחרי שתגיע לגיל 12..
כמה ימים לאחר מכן, לאקי טיילה בחצר הגדולה שבטירה, והיא ראתה את עדר הסוסים שאביה הוריש לה. מבין כל הסוסים שהיו שם היא אהבה סוסה אחת יפיפיה בצבע מוקה עם זנב בצבע זהבהב. מיד לאקי ניגשה אליה וליטפה אותה. לאקי קראה לה מוקה בגלל הצבע שלה. מוקה ולאקי ניקשרו זו לזו מאוד. לאקי מאוד אהבה לרכב עליה ולראות איתה את השקיעות.
לאחר כמה ימים, היה זה היום הראשון ללימודים, לאקי התעוררה מוקדם בבוקר והתארגנה לבית הספר. לאקי הגיעה לבית הספר והכל היה מקושט לכבוד היום הראשון ללימודים. לאקי הכירה חברים חדשים וביניהן פולי ואביגייל.
הן היו החברות הכי טובות. כל הזמן עזרו אחת לשנייה, ולאחר כמה שנים הגיע יום הולדת 12 של לאקי. לאקי התעוררה באותו הבוקר והוציאה את המעטפה שאביה נתן לה לפני מותו. לאקי פתחה את המעטפה וראתה בפנים דף עם כתב סתרים. לאקי תחילה לא הבינה מה היה רשום במכתב. אמא של לאקי בדיוק קראה לה לארוחת הבוקר. לאקי החביאה את המעטפה מתחת לכרית וירדה לארוחת הבוקר.
בזמן שלאקי אכלה את ארוחת הבוקר, נכנסה העוזרת לסדר את חדרה והחליפה את המצעים בחדר . המעטפה נלקחה לכביסה יחד עם המצעים.
כשלאקי חזרה לחדר, הבחינה שהמעטפה לא במקומה. לאקי רצה לעוזרת ושאלה באם ראתה מעטפה בזמן שסידרה את חדרה? העוזרת השיבה כי ייתכן ןהמעטפה בחדר הכביסה.
לאקי רצה לחדר הכביסה והחלה לחפש בין כל המצעים עד שמצאה את המעטפה.
במעטפה היה רשום כתב סתרים לגבי אוצר שהוריש לה אביה בעיירה בה הם התגוררו.
היא רצה לחדר העבודה של אביה וחיפשה משהו שיכול לעזור לה, לפתע היא מצאה חתיכה קרועה המשלימה את כתב הסתרים, לאקי חיברה בין שתי החתיכות ונוצר מפה אל האוצר,
יום למחרת לאקי הגיעה לבית הספר ושיתפה את חברותיה על המפה והאוצר, אחרי בית הספר אביגיל ופולי הגיעו ללאקי וניסו לפתור את החידה, לפתע אביגיל העלתה רעיון לאיפה יכול להיות האוצר, היא אמרה שפעם היא ומשפחתיה הלכו לטיול בצפון והיתה שם תצפית יפיפה, ובמפה היה מקום הדומה לזה, לאקי אמרה שיכינו תיקים כי הן הולכות לצאת לחפש את האוצר,
יום למחרת בבוקר לאקי וחברותיה יצאו לחפש את האוצר, ובגלל שהמסע היה קצת ארוך הן נאלצו ללכת כמה שעות עד שהגיעו לתצפית, הן הגיעו לתצפית ןהתחילו לחפש את האוצר,
לאחר שעה של חיפושים לאקי מצאה תיבה קטנה, היא פתחה את התיבה ובתוך היה צמיד נוצץ ומכתב, במכתב היה כתוב: ” לאקי את כבר בת 12 ואת ילדה גדולה אז נתתי לך את הצמיד הזה, ושתדעי הצמיד הזה לא סתם צמיד הוא עבר הרבה דורות, הצמיד הזה היה גם של סבתא של סבתא של סבתא, חשוב לי שתדעי שאת תמיד אצלי בלב ושתמיד יהיה לך אותי שלך אבא”.
לאקי התחילה לבכות מהתרגשות, לאקי וחברותיה חזרו הבייתה,
כשלאקי הגיעה הבייתה אמא שלה אמרה לה שדאגה לה מאוד, לאקי סיפרה לה את מה שקרה ואמא של לאקי סיפרה לה שאבא שלה הלך לשים לה את הצמיד בתצפית בכוונה כי היה שם את הנוף הכי יפה והוא רצה שכל פעם שהיא תבוא לשם היא תיזכר בוא.
וזה סוף הסיפור.
