לאן נעלמו הילדים
לפני שנים רבות, בתקופת השלטון הטורקי גרה בירושלים משפחה עניה. לאיש קראו שי ולאישה קראו שירה. היו להם ארבעה ילדים. הם תמיד היו שמחים ומאושרים עד שיום אחד בנם שלמה נעלם.
“איפה שלמה”? “איפה שלמה”? קראה אימו של שלמה. קול ההד נישמע עד לרחוב, אנשים התאספו בביתו של שלמה לשמע הצעקות. אימו של שלמה הייתה בלחץ. אנשים חיפשו את שלמה בכל מקום. אבל שלמה לא נמצא. אימו של שלמה הזמינה משטרה. המשטרה חיפשה בכל מקום. אבל לא מצאו את שלמה בסביבה.
לפתע, צלצל הטלפון ואיש אחד היה על הקו. האיש ביקש את אימו של שלמה. אימו של שלמה ענתה: “כן מה אתה רוצה”. האיש ענה מצאנו את שלמה אבל הוא נפצע קשה בתאונה. משאית דרסה אותו בזמן שהוא הלך למסיבת יום הולדת. אימו של שלמה נבהלה והתחילה לבכות. היא שאלה אם הוא יודע לאיזה בית חולים לקחו אותו. האיש ענה לה שכן והוא הרופא של הילד והוא באמצע לטפל בו. והילד ללא הכרה. אימו של שלמה נסעה לבית החולים שבנה נמצא בו. היא נשקה לבנה ואחרי כמה זמן חזרה אליו ההכרה, הוא נשק לאימו ואימו ברכה אותו שיבריא מהר וקראה לאביו של שלמה. אביו של שלמה הגיע אחרי מאמץ גדול. הוריו של שלמה היו איתו כמה ימים. ואחרי זה הוא הבריא.
שמחה גדולה שמחו בני הבית. הם עשו מסיבת הודיה והזמינו מלא אנשים. כולם שמחו בשמחתם של המשפחה, סבא, סבתא, דודים, דודות, בני דודים, בנות דודות. שלמה היה נרגש באותו זמן כי זה היה גם בר המצווה שלו. כולם היו בבר המצווה שלו שהפכה גם למסיבת הודיה.
שנגמרה המסיבה כולם חזרו לביתם בשמחה גדולה על זה שלא קרה לשלמה כלום. שלמה התחתן נולדו לו ילדים. הילדים שלו רצו לשמוע את סיפורם של אביהם. הוא סיפר להם את מה שקרא לו שהיה קטן, ועל התאונה. הילדים נהנו לשמוע את סיפורם של אביהם.
חלפו השנים, גדלו הילדים וגם הם התחתנו. רק יהודה שהיה בן שתיים עשרה לא התחתן. אחיו של שלמה סיפרו לילדיהם את מה שקרא לאביהם הסיפור עבר מדור לדור. אבל פעם אחת קרה אותו מקרה לילדו של שלמה.
“איפה יהודה? איפה יהודה?”, קראה שירה אשתו של שלמה. למה הוא לא הגיע הביתה? הם חיפשו בכל מקום ברחוב, ובבית. שלמה אמר “רק שלא קרה לו את מה שקרה לי”. באותו רגע צלצל הטלפון. שלמה ענה לטלפון. “בינך יהודה נחטף על ידי הטורקיים”. אמר האיש בטלפון. “המשטרה מחפשת את יהודה שנחטף. יש עוד ילדים שנחטפו וגם אותם מחפשים. אני לא יכול להתעכב אני חייב להודיע לעוד הורים על ילדיהם שנחטפו וגם הם נורא מודאגים ומחפשים את ילדיהם”, אמר האיש והשיחה התנתקה.
שלמה סיפר לאשתו על מה שקרה. “זה נורא דומה למה שקרה לי”, אמר שלמה. אנשים ששמעו את מה שקרה הלכו לביתם והתפללו לשלום כל הילדים שנחטפו. לאט לאט, התפזרו כולם לביתם להתפלל על כל הילדים שנחטפו.
הוריו של יהודה פתחו חדשות וראו שעוד עשרה ילדים חוץ מיהודה נחטפו וגם שמותיהם הופיעו וכך היה כתוב: “ראובן, נריה, צבי, יהודה, אליה, נועם, שמעון, אליעזר, אחיה, נווה, ושילה”. שראו את שמותם של הילדים ראו שליד כל שם של ילד היה את דגל המדינה שבה הוא חי. אף אחד לא היה יהודי. הם באו לארץ רק לכמה חודשים. רק יהודה היה יהודי.
אחרי כמה זמן צלצל שוב הטלפון. “מצאנו את יהודה”, אמר האיש. “באמת? מצאתם את יהודה?” שאלה שירה אימו של יהודה. “כן! באמת!” אמר האיש. אבל הוא ניפצע קל והוא עכשיו בבית החולים”. ההורים של יהודה הגיעו לבית החולים ואחרי כמה ימים יהודה החלים.
ההורים של יהודה שמחו שמחה גדולה וחגגו מסיבת הודיה. יהודה ושלמה אביו היו הכי שמחים. גם ליהודה היה בר מצווה באותו יום כמו שקרה לשלמה אביו. הם הזמינו את כל המשפחה והשכנים לשמוח בשמחתם ולאחר המסיבה כולם חזרו לביתם שמחים ומאושרים.
