לפני שנים רבות בבית אחד בעיר ברגיה, חיה לה ילדה ושמה נחמה שאהבה מאוד ספרים.
נחמה ואח שלה ישעיהו לא הלכו לבית הספר כמו כל הילדים, הם נשארו בבית ולמדו יחד עם אביהם עברית, חשבון ותורה.
בוקר אחד התעוררו הילדים, נטלו ידיים, אמרו “מודה אני” ואכלו ארוחת בוקר, שסיימו ישבו שניהם וחיכו בספה הגדולה לאבא שיחזור מבית הכנסת וילמד אותם את פרשת השבוע.
נחמה קראה לאחיה “עד שאבא יגיע, בא נצא לחצר נאסוף עלי שלכת ונפזר אותם אחד על השני” שמח ישעיהו לרעיון ויצאו שניהם לשחק. נחמה לקחה את הדלי הגדול והכחול והתחילה להרים מהרצפה את עלי השלכת שהיו על המדרכה וישעיהו החל לאסוף את עלי השלכת שהיו בחצר.
הילדים העיפו אחד על השני את העלים והחלו להתרחק מהבית. ישעיהו הבחין בבניין הגדול שנמצא בקצה הרחוב וקראה לנחמה “בואי נחזור אנחנו הגענו לבניין הספרייה אסור לנו להיות כאן לבד” נחמה לא שמעה אותו והמשיכה לרוץ.
לפתע ראתה דלת ענקית ועליה שלט “ספריה”, נחמה ראתה שהדלת נפתחה ונכנסה פנימה.
היא שוטטה לה בספריה, הסתכלה על כל המדפים הגבוהים ועל הספרים המונחים עליהם.
היא התקרבה לאזור ספרי הילדים והחלה להוציא ספרים מהמדפים. מולה היא ראתה פינה קטנה ושקטה נכנסה לתוכה ודפדפה בספרים שלקחה.
נחמה שקעה בתוך הספרים ולא הצליחה להפסיק לקרוא, היא עברה מספר לספר עד שנרדמה.
בנתיים בבית של נחמה כולם מחפשים אותה. אבא שואל את ישעיהו “חמודי, איפה נחמה? אני רוצה שנתחיל בסיפור” ישעיהו נראה מודאג ואמר לאבא ” שיחקנו ואספנו עלי שלכת בחצר וברחוב אבל נחמה התרחקה ואני חזרתי הביתה.” אבא לבש את הסוודר ויצא עם ישעיהו לחפש את נחמה. הם הלכו יחד ברחובות הסמוכים אך לא ראו את נחמה. הם הסתכלו מתחת למכוניות. ישעיהו הסתכל מאחורי העצים, אבא הסתכל בחצרות ומאחורי עמודי התאורה.
פתאום ראה ישעיהו את הדלי הגדול והכחול של נחמה ליד הדלת הגדולה וקרא לאבא ” חכה לי כאן אני חושב שאני יודע איפה נחמה” ורץ בזריזות לדלת הגדולה, דחף ודחף אך הדלת לא נפתחה. אבא התקרב אליו ושאל אותו “מה אתה מחפש כאן?” ישעהו הצביע על הדלי הגדול והכחול ואמר ” אבא זה הדלי שנחמה החזיקה ששחקנו ואספנו עלי שלכת ביחד” אבא ניסה לפתוח את הדלת אך להצליח, הספרייה סגורה כעת. אבא אמר לישעיהו ” שב כאן וחכה לי שאחזור אני הולך להזעיק עזרה” ישעיהו ישב וחיכה אך לפתע עלה במוחו רעיון, אני אשים את הדלי הגדול והכחול על הפח שמתחת לחלון ואטפס למעלה, וכך עשה.
הסתובב בספריה וקרא לאחותו “נחמה, נחמה” אך היא לא ענתה. המשיך להסתובב בין המדפים הגבוהים ולהסתכל לכל הכיוונים ופתאום ראה את הנעל של נחמה. הוא רץ לעברה והעיר אותה משנתה. נחמה נבהלה מאוד. היא שאלה אותו ” מה קרה? איפה אני? של מי כל הספרים האלו?” שניהם שמעו את דלת הכניסה נפתחת ואבא שלהם קורא ” נחמה, ישעיהו אתם פה?” “כן” צעקו הילדים יחד. נחמה רצה אל אבא וביקשה סליחה שהלכה לספריה מבלי להודיע לו.
אבא חיבק את שניהם והציע שמחר בבוקר הם ישבו וילמדו יחד את פרשת השבוע בספריה הגדולה שבקצה הרחוב.
