היה זה בכפר, בהרים רחוקים רחוקים. לכפר היה נוף יפיפה וגם אגם גדול ויפה. בכפר היו גרים כל החיות בשקט ובשלווה.
גם הנמר גר בכפר החיות, הוא היה אמיץ, מכובד וסבלני וכל החיות אהבו אותו. הנמר היה המנהיג של הכפר והיה עוזר לכל החיות כשהיה צריך. החיות ראו אותו כנדיב ותומך. לכל חיה בכפר היה תפקיד. לבונים היה תפקיד לבנות בתים לחיות, כל הג’ירפות היו מצילות חיות שהיו נתקעות במקומות גבוהים, הפילים היו משפריצים מים לערוגות הפרחים של הכפר, והארנבת, היא הייתה היועצת של החיות, תמיד הייתה לה עצה טובה!
יום אחד, טיילה הארנבת ביער וראתה נקודה קטנטנה מבצבצת מתוך האגם. היא התקרבה וראתה את הנמר טובע באגם. הארנבת רצה אל הנמר מהר מהר וניסתה להציל אותו, אבל למרבה הפלא הנמר התעצבן עליה ואמר: “למה את מצילה אותי?” “כי כי .. ראיתי שאתה טובע באגם” אמרה הארנבת מבוהלת. “אבל אני לא”, אמר הנמר: “אני התקלחתי”.
“אתה לא..” אמרה הארנבת , “אני כן!” אמר הנמר בכעס.
הארנבת הוסיפה בשקט, “אתה לא צריך להתבייש שאתה לא יודע לשחות, יש עוד המון חיות שלא יודעות לשחות”.
הנמר נהיה עצוב פתאום והתחיל לספר: “פעם, לפני הרבה שנים כשהייתי נמר קטן, טיילתי עם ההורים שלי ביער, והיינו באגם. ההורים שלי נכנסו למים ואני לא, כי לא ידעתי לשחות עדיין. הסתכלתי עליהם, לפתע אבא שלי נפגע מאבן ונבהלתי מאוד, אמא שלי הייתה צריכה לסחוב אותו לחוף .. מאז ,פשוט לא נכנסתי למים” .. אמר הנמר ותוך כדי ירדה לו דמעה.. “אני מבינה” אמרה הארנבת.
“אז איך אני אגיד את זה לכל החיות? שאני לא יודע להתקלח..” אמר הנמר בייאוש. “אל תדאג! אני אעזור לך” אמרה הארנבת.
“לא! ” אמר הנמר בכעס שוב, “אני מוכרח לבד”
“אבל נמר, איך תפתור את הבעיה לבד.. לא לדעת לשחות”..
אני יכולה לעזור לך ” אמרה הארנבת. “אני אלמד אותך לשחות”
הנמר הקשיב. ” נלך לאגם ביחד, שאף אחד לא ידע ואני אלמד אותך לשחות” והנמר הסכים והם הלכו. כשהגיעו לאגם הארנבת אמרה, “קודם כל תשים את הרגליים במים.”
“אבל, אני מפחד” אמר הנמר
“אבל אם לא תנסה- לא תצליח”
“טוב, אבל קצת” אמר הנמר ושם את הרגליים שלו לאט לאט עד שכפות רגליו נגעו במים, הנמר הבין שזה לא כל כך מפחיד. אבל אז הוא פתאום הוציא מהר את הרגליים ואמר לארנבת: “איך עשית את זה?”
“לא עשיתי כלום” אמרה הארנבת “רק אמרתי לך לשים את הרגליים במים”
“אבל, עכשיו אני מרגיש משהו”
“מה אתה מרגיש?” שאלה הארנבת.
“אני מרגיש שהלב שלי שמח..”
הארנבת חייכה ואמרה “יופי! עכשיו תכניס עוד קצת את הרגליים למים”. והנמר הכניס עוד קצת את הרגליים למים, הנמר שמח מאוד ואמר תודה לארנבת, והוסיף, “תודיעי לכל הכפר שאני יודע לשחות! אבל תודיעי להם בשמחה. שכולם ימחאו כפיים!”
“אתה בטוח שאתה רוצה להגיד את זה?” שאלה הארנבת
“כן!” אמר הנמר
“בשמחה, אם זה מה שאתה רוצה” ובאמת הגיע היום והארנבת סיפרה לכולם מה שהנמר רצה. כל חיות הכפר עשו חגיגה לנמר! כל החיות היו שמחות וגם הארנבת, ששמחה לעזור לנמר. חיות הכפר חיו באושר ועושר. המסר שלנו בסיפור שכל אחד צריך לדעת לתת לאחרים שיעזרו לו .
סוף.
מגישה: אריאל חובב
כיתה: ג’ 4
המורה: מוריה גריינר
מעיינות צעיר כפר אדומים
