כמעט תאונה

ביום גשום וחורפי במיוחד.
גילי היה בדרכו לגינה לפגוש את יוני- חברו הטו ב
פתאום גילי קפץ בבהלה מול הרכב שעצר מולו.
גילי הרגיש איך הלב שלו דופק חזק מאוד.
הנהג יצא מהרכב וצעק :
״ילד!!! אתה בסדר?? מי לימד אותך לחצות ככה את הכביש???״
גילי נבהל ולא ענה ,הוא רץ לצד השני של הכביש.
הוא הגיע למדרכה וראה את החבר הכי טוב שלו – יוני, שאיתו קבע ללכת לגינה.
יוני הגיע אליו וחייך:
״מה העניינים גילי?״
גילי הרגיש איך הדמעות פשוט יורדות מעיניו.
הוא לא רצה בכלל לבכות.
במיוחד לא מול חבר שלו.
הוא פחד שיוני יצחק עליו.
יוני שאל: ״גילי! מה קרה? למה אתה בוכה? ״
״כמעט נדרסתי עכשיו!״ המילים יצאו מפיו של גילי והבכי שלו רק התפרץ…
״מה קרה????״ יוני שאל וניתן היה לשמוע את שהוא דואג.
״ עכשיו ממש, כשחציתי את הכביש, לא עשיתי שום דבר לא בסדר…״ בכה גילי והקול שלו נשבר
מהבכי .
יוני, הסתכל על גילי, ולא ידע מה לומר. בסוף אמר לו:
״בוא, בוא נלך לגינה וספר לי בדיוק מה קרה״ .
גילי ויוני הלכו בשקט לגינה.
גילי מנגב את הדמעות עם השרוול ולאט לאט נרגע.
לבסוף בקול שקט אמר:
״ הסתכלתי טוב טוב ימינה ושמאלה, היה גשום מאוד, לא ראיתי אותו בכלל, ופתאום הוא הגיע.
נשבע לך, כבר חשבתי שהוא דורס אותי. מזל שהוא הצליח לעצור. הוא פשוט נהג כל כך מהר….״
יוני הקשיב ושתק. לא יודע מה לומר.
הם המשיכו ללכת ביחד בשקט.
גילי לאט לאט נרגע, לאט לאט הרגיש שהלב שלו חוזר למקומו, ושהבכי נעלם. שהוא מתחיל
להרגיש טוב.
הם הגיעו לגינה והתחילו לשחק ביחד.
לאט לאט גילי שכח מכל החוויה המבהילה שהיתה לו,
יוני וגילי שיחקו ביחד בגינה, וביחד הם צחקו ונהנו כל אחר הצהריים.
בערב, בבית, גילי סיפר לאמא שלו את מה שקרה לו באותו יום שהוא כמעט נדרס.
גילי התלבט האם כדאי לו לספר לה. גילי חשש שאמא תכעס.
לבסוף החליט לשתף אותה.
״אוי חמוד שלי!! בטח כל כך נבהלת!!!״ אמא שלו אמרה.
״כן, אפילו בכיתי ליוני״ אמר בקול שקט וביישני.
אמא שלו חיבקה אותו חזק חזק ואמרה לו ״חמוד שלי, אני כל כך מצטערת שחווית את זה. אני
כל כך אוהבת אותך ושמחה שאתה בסדר גמור. בכביש צריך להיזהר, כי גם כשאתה בסדר גמור
יש כל מיני נהגים…. אני ממש שמחה שאתה בריא ושלם״.
היא חיבקה אותו ארוכות, וגילי הרגיש איך בזרועותיה החמות והמנחמות הוא לאט לאט נרדם
בשקט ושלווה.